לא, הבינה המלאכותית לא תהרוס את הצילום המוכר. הבינה המלאכותית היא כלי אשר ביכולתו לשפר ולהרחיב את תהליכי היצירה של צלמים אבל אין ביכולתה להחליף את יכולת הראיה והפרשנות שלהם. הבינה המלאכותית יכולה לסייע לצלמים במשימות כגון עריכת צילומים, זיהוי דימויים וארגון שלהם, אבל אין בכוחה להחליף את יכולת הביטוי האמנותי ואת הרגש האנושי המהווים את עמודי המסד של צילום איכותי.
הצילום ימשיך להתפתח תוך כדי שילוב עם הבינה המלאכותית אולם תפקידו המרכזי של הצלם ישאר.
אם ניקח כמקרה בוחן את צילום הדיוקנים, הרי שלבינה המלאכותית יכולה להיות השפעה חשובה על תחום זה, בעיקר בכל הנוגע לעריכת הצילומים ולריטוש. אלגוריתמים של בינה מלאכותית משמשים כדי לשפר צילומים באופן אוטומטי, בעיקר בכל הנוגע לתיקוני תאורה, צבע וגורמים נוספים על מנת ליצור דיוקנים באיכות גבוהה במאמץ מינימלי מצד הצלם. כלי ריטוש מבוססי בינה מלאכותית מסייעים להחלקת עור הפנים של המצולם, להלבנת שיניים וכן לתיקון בעיות קוסמטיות נוספות וכל זאת באמצעות מספר מצומצם של קליקים בעכבר או במקלדת המחשב.
עם זאת, אין ביכולתה של הבינה המלאכותית להעתיק את הראיה היצירתית ואת מגעו האישי של צלם הפורטרטים המיומן. צילום דיוקנים כרוך ביכולת להנציח את אישיותו היחודית של המצולם, הרגשות והאופי שלו. יכולת זאת מחייבת מגע אנושי שאין ביכולתה של הבינה המלאכותית לספק. כמו כן, היחסים בין הצלם למצולם מהווים אבן פינה חשובה בצילום דיוקנים ואין לבינה המלאכותית יכולת לשחזר יחסים בין בני אנוש. לסיכום, הבינה המלאכותית עשויה להיות כלי בעל ערך רב לצלם הדיוקנים אבל אין באפשרותה להחליף את תפקידו של הצלם ביצירת דיוקנים בעלי משמעות ובלתי נשכחים.
כיצד ניתן לשלב את תחום הבינה המלאכותית בלימודי צילום עכשוויים?
לבינה המלאכותית השפעה רבה על לימודי הצילום. אלגוריתמים של בינה מלאכותית יכולים להיות משולבים בתכניות ללימודי צילום כאשר המטרה היא ללמד את הסטודנטים כיצד לשפר את הדימויים שהם יוצרים בעזרתה של הבינה המלאכותית ואת תהליכי העבודה שלהם. ניתן להשתמש בבינה המלאכותית כדי לסייע לסטודנטים להבין את האספקטים הטכניים של הצילום כגון תיקוני צבע, קומפוזיציה וחשיפה באמצעות היזון חוזר מידי והצעות לשיפור.
עם זאת, הדגש בהוראת הצילום חייב עדיין להיות על פיתוח יכולת חשיבה ביקורתית, יצירתיות והיכולת לתקשר באופן חזותי. כישורים אלו חיוניים לצלמים ואינם ברי החלפה ע״י הבינה המלאכותית.
כלים מבוססי בינה מלאכותית מתפתחים באופן קבוע ולכן חשוב שהצלמים יהיו מסוגלים להסתגל לטכנולוגיות חדשות ולהבין גם את מגבלותיהן.
הבינה המלאכותית הינה כלי בעל ערך רב בהוראת הצילום אולם אסור שתהפוך למרכז המיקוד. הוראת הצילום חייבת להמשיך להתמקד בפיתוחם של כישורי יסוד כמו קומפוזיציה, תאורה והיכולת לספר סיפור כמו גם היכולת לחשוב באופן ביקורתי ויצירתי. שילוב הבינה המלאכותית בהוראת הצילום יכול לעזור לסטודנטים להבין את תפקידה של הטכנולוגיה הזאת בצילום וכיצד לעשות בה שימוש מושכל כדי לשפר את עבודתם.
הנה לדוגמא הצעה לתכנית לימודים לקורס העוסק בשילוב הבינה המלאכותית בלימודי צילום:
מבוא לבינה מלאכותית בצילום: סקירה של ישומי בינה מלאכותית בצילום, הבנת תפקידה של הבינה המלאכותית בתהליך הצילומי, יתרונות ומגבלות של שילוב בינה מלאכותית בצילום
עריכת צילומים באמצעות בינה מלאכותית: הבנה של תהליכי תיקון צבע ושיפור צבע, שימוש בבינה מלאכותית לשיפור חשיפה, ניגוד וחדות. מבוא לכלי עריכה כגון פוטושופ, לייטרום ו-Capture One
זיהוי וארגון של צילומים: פיתוח ההבנה כיצד כלים מבוססי בינה מלאכותית יכולים לשמש לצורך זיהוי דימויים, כמו גילוי עצמים וקטלוג שלהם. שימוש בבינה מלאכותית לצורך ארגון צילומים ע״י חלוקה אוטומטית לקטגוריות בהתבסס על סוג הנושא
ריטוש דיוקנים באמצעות כלים מבוססי בינה מלאכותית: הבנת מושגי היסוד של ריטוש דיוקנים באמצעות בינה מלאכותית, שימוש בכלים מבוססי בינה מלאכותית לתיקון פגמי עור, הלבנת שיניים והחלקת עור
הבינה המלאכותית בפעולה: תרגילים מעשיים בעריכת צילומים ובריטוש. הכרות עם עבודותיהם של צלמים מקצועיים המשתמשים בכלים מבוססי בינה מלאכותית בעבודתם, ניתוח ביקורתי של צילומים שנוצרו ע״י מערכות בינה מלאכותית, כולל דיון בהשפעת הבינה המלאכותית על הצילום כמדיום אמנותי
אתיקה ועתידה של הבינה המלאכותית בצילום: דיון בשיקולים האתיים הנוגעים לדימויים שהינם תוצרים של בינה מלאכותית, כולל דימויים מזוייפים ו-Deep Fake. סקירה של העתיד של הבינה המלאכותית בצילום, כולל דיון בהתקדמות בהפקת דימויים מלאכותיים ולימוד מכונה עמוק. דיון בצורך של הצלמים להשאר מעודכנים בכיווני ההתפתחות בתחום הבינה המלאכותית
על הקורס לכלול גם הרצאות וגם התנסות מעשית של הסטודנטים בדגש של ישום מעשי של ישומי בינה מלאכותית בצילום. בוגרי הקורס יהיו בעלי הבנה מוצקה של היתרונות והמגבלות של שילוב הבינה המלאכותית בצילום כמו גם בעלי יכולת מעשית לשלב כלים מבוססי בינה מלאכותית בעבודתם הצילומית בהצלחה.
ולסיכום: כל הטקסט הנ״ל לא נכתב על ידי אלא ע״י ChatGPT בתגובה למספר שאלות שהפניתי אליו… השאלות והתשובות המקוריות היו באנגלית ותורגמו על ידי לעברית (לעיתים תוך הסתמכות על Google Translate) מאחר ויכולותיה העבריות של מערכת זאת מוגבלות מאד בשלב זה.
הודות ל-ChatGPT, "כתיבת" פוסט זה ועריכתו נמשכו כשעתיים בלבד, כולל התרגום מאנגלית לעברית.
תמונה ראשית: פרוסות סיליקון בתהליך עיבוד. צילום: גבי גולן
כמי שמתענין מזה שנים רבות בהיסטוריה הטכנולוגית של הצילום היה ברור כי כאשר נודע לי על יציאתו לאור של ספר חדש העוסק בתהליך הצילום הצבעוני ההיסטורי Autochrome אמהר ואזמין לי עותק.
הספר (באנגלית) Colour Mania נכתב ע״י Catlin Langford ויצא בהוצאת Thames & Hudson. הוא מודפס באיכות גבוהה בפורמט אלבומי, בעל כריכה קשה וכולל 240 עמודים. למי שיחליט לרכוש אותו, אני ממליץ לא לרכוש ישירות מן ההוצאה אלא מאתר bookdepository.com בו המחירים אטרקטיביים מאד והמשלוח חינם! מחיר הספר כולל משלוח 175 ש״ח, סביר מאד לספר בפורמט אלבומי מפואר כזה. (עדכון: לצערי האתר נסגר בסוף אפריל 2023!)
צילום Autochrome על כריכת הספר, של הצלם F.A Paneth, צולם ב-Kaliningrad, 1928
בפוסט מס׳ 67 בבלוג זה סקרתי את המאפיינים וההיסטוריה המענינת של תהליך הצילום הצבעוני המסחרי הראשון Autochrome שפותח בצרפת ע״י האחים Lumiere, נרשם כפטנט בשנת 1903, יצא לשוק בשנת 1907, יצורו נמשך עד 1937 והיה בשימוש עד 1952 (בשנה זאת יצאה לשוק הגרסה האחרונה תחת השם Alticolor על בסיס גמיש). כמו כן התייחסתי בפוסט לחשיבותו הצילומית-אמנותית-תעודית של ה-Autochrome. הספר החדש מתמקד בעיקר בתחום זה ולכן מומלץ מאד לכל מי שמתענין גם במאפיינים הטכניים של התהליך לקרוא את פוסט מס׳ 67 (וגם את פוסט מס׳ 66) בבלוג זה לפני שיזמין לעצמו את הספר ויקרא אותו. אציין כאן רק שהמדובר בתהליך צבעוני אדיטיבי, פוזיטיבי וישיר, בו מתקבלת שקופית צבעונית בפורמט המצלמה. שקופיות Autochrome רגישות מאד למגע ולאור ולכן לא ניתן להציג אותן לציבור במוזיאונים. באוספים מוזיאליים נשמרות שקופיות Autochrome בחושך ובתנאי חום ולחות אופטימליים מבוקרים. האוצרים והמשמרים במוזיאונים צופים בשקופיות Autochrome באמצעות ארגזי אור מיוחדים בעלי עצמת אור נמוכה, בחדרים מוחשכים ונוגעים בהן כשלידיהם כפפות בד. הצפייה מותרת לפרקי זמן קצרים במיוחד. מכאן נובעת, בין היתר, חשיבותו של הספר החדש שמאפשר לצפות ברפרודוקציות איכותיות של שקופיות Autochrome מקוריות ללא המגבלות הללו. הרפרודוקציות בספר נעשו מחלק קטן מתוך כ-2500 שקופיות Autochrome מקוריות שברשות מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון.
צילום Autochrome של Helen Messinger Murdoch משנת 1914. Nile Boats at Luxor. גודל מקורי 16.5X21.6 ס״מ
בהקדמה לספר נאמר: ״כל מי שינסה אותו לא ירצה שום דבר אחר״, ציטוט מפי הצלם הצרפתי Albert Londe לאחר שהשתמש לראשונה ב-Autochrome. הצלם הידוע Alfred Stieglitz אמר בשנת 1907 שבקרוב העולם יהיה משוגע לצבע, וצדק.
הספר מתחיל בדיון בקבלה, ביישום ובמורשת של ה-Autochrome בהקשר הרחב של התפתחות הצילום הצבעוני. בהמשך, ארבעה פרקי נושא חוקרים את הנושאים העיקריים בהם התרכזו צלמי ה-Autochrome: פורטרטים, גנים, טבע דומם ומסעות. ארבעת הפרקים מתרכזים בעבודותיהם וחייהם של שבעה צלמים. חלקו האחרון של הספר עוסק באתגרים הניצבים בפניהם של אלו העוסקים בשימור הנכסים ההיסטוריים החשובים הללו לאור רגישותם הרבה. הספר לוקח את הקורא אחורנית בזמן כדי לשתף אותו בפליאה ובהתרגשות שהיו מנת חלקם של הצלמים שצילמו לראשונה בצבע, יכולת שכיום אנו מתייחסים אליה כמובנת מאליה.
צילום Autochrome של Henry Essenhigh Corke משנת 1912. Mother and Child. גודל מקורי: 12X16.4 ס״מ
בעמודים הראשונים הספר סוקר את השאיפה לצילום בצבע ואת התהליכים המוקדמים שפותחו לצורך כך אולם אף לא אחד מהם זכה להצלחה מסחרית, עד לפיתוח ה-Autochrome. עוד בשנת 1895 רשמו האחים Lumiere פטנט על תהליך לצילום צבעוני שנקרא ALL Chroma, על שמם של האחים (Auguste (and) Louis Lumiere). איכות התוצאה הרשימה בהחלט אולם עקב היותו מסובך ולא מעשי ננטש התהליך.
האחים לא התייאשו והמשיכו לעבוד על תהליך חדש שהתבסס על התאוריה האדיטיבית של Maxwell ותהליך הScreen-Plate של Ducos du Hauron. לתוצר הסופי קראו האחים Autochrome. התהליך היה נוח יחסית לשימוש ולפיתוח, ובפעם הראשונה יכול היה כל צלם שברשותו מצלמה מתאימה לצלם בצבע ולקבל שקופית צבעונית מרשימה בגודל הפורמט של המצלמה. ה-Autochrome זכה להצלחה מסחרית והיה בשימוש במשך 45 שנה. תרומתו לפיתוח ההבנה החזותית של משמעות הצילום בצבע היתה עצומה, ובאה לידי ביטוי כשינוי משמעותי בתחום הצילום, הן מן הבחינה הטכנולוגית והן מן הבחינה החזותית. אחד הזרמים האמנותיים שאימץ בחום את ה-Autochrome היה זרם הצלמים הפיקטוריאליסטיים.
ארבעת הפרקים הבאים בספר כוללים מספר רב של צילומים בנושאים שהוזכרו לעיל. חלק מן הצילומים טובים ומענינים וחלקם פחות, דבר המעיד על הקושי שביצירת שפה צילומית חדשה בצבע יש מאין. חלק מן הצילומים ממש בנאליים, ונראה שהצלמים התלהבו לצלם כל נושא צבעוני (הרבה פרחים…) והתייחסו פחות למשמעות החזותית של הצילום. על כך התלונן הצלם האנגלי Alvin Langdon Coburn (שצילומי Autochrome שלו מוצגים בספר בפרק העוסק בפורטרטים): הוא טען שלאור הקלות של השימוש ב-Autochrome ישתמשו בו גם צלמים חובבים. ״האנשים הללו, כך אמר, ימהרו לצעוד במקום בו המאסטרים יחששו ללכת. עם ההתלהבות הטפשית שלהם וחוסר יכולתם להעריך דקויות של צבע יצרו תוצאות דוחות במיוחד. הם יציבו את המצלמות שלהם בכל מקום ויצלמו פרחים ורודים על רקע שמיים סגולים, הם יזייפו צבעים ויגרמו לכחול, לצהוב ולארגמן לקפוץ ולהכות זה את זה בשיניים…״. התחזקות הבלתי מקצועיים היא אחד המאפיינים של מהפכה טכנולוגית (ראו פוסט מס׳ 22 ופוסט מס׳ 23 בבלוג זה) ואין פלא שתהליך חדשני כמו ה-Autochrome היווה איום על צלמים רבים, לא שונה בהרבה מן היחס לצילום הדיגיטלי בתחילת דרכו בסוף שנות ה-90.
אולם גם צילומי החובבים וגם צילומי הצלמים המקצועיים שבספר מעבירים היטב, למרות שבפועל אנו צופים בדף נייר מודפס בדפוס אופסט, את התחושה המיוחדת והאפיינית לצילומים שצולמו ב-Autochrome. לעניות דעתי, תחושה דומה לזאת סיפקו רק עוד שני חמרי צילום צבעוניים היסטוריים בעבר, ה-Kodachrome שלמעשה הדיח את ה-Autochrome ממעמדו וה-Cibachrome, שבניגוד לשניים הקודמים לא היה חומר שנועד לצילום במצלמה אלא להכנת הדפסים פוזיטיביים משקופיות פוזיטיביות. מענין אם מישהו ניסה להדפיס שקופיות Autochrome על נייר Cibachrome…
השימוש בלוחות Autochrome לא היה טריוויאלי, החשיפה היתה ארוכה הרבה יותר ממה שהיה מקובל באותה עת בחומרי צילום מונוכרומטיים והחומר היה די בלתי צפוי בתגובתו למקורות תאורה שונים ולאורך החשיפה. גם מחירו היה גבוה יחסית למחירם של חומרי הצילום המונוכרומטיים אך למרות כל הקשיים ה-Autochrome היה הצלחה מסחרית והשפיע רבות על עולם הצילום במשך קרוב לחמישים שנה.
לא מעט קשיים היו קשורים גם לאופן ההצגה של שקופיות Autochrome, קשיים שמנעו את הצגתן בתערוכות ובאלבומים (לפחות בתקופה המוקדמת שלו ולפני ההתפתחות הטכנולוגית של תחום הדפוס). הקרנת השקופיות ב״פנס קסם״ היתה מוגבלת למספר שניות בלבד לאור הרגישות הגבוהה לחום שגרם נזק לאמולסיה ולחומרי הצבע. צלמים, גלריות ומוזיאונים עסקו רבות בנושא זה ובין היתר גם בקושי לשלוט באיכות הצבעונית של מקורות האור בארגזי אור ובבמקרנים כדי לקבל צבעים "טבעיים״, והרי לכם הצורך ב״ניהול צבע״ במיטבו, כבר בתחילת המאה העשרים.
מעבר לשימוש הצילומי הפיקטוריאלי, היו נסיונות להשתמש ב-Autochrome גם לצרכים מדעיים, רפואיים ופורנזיים (זיהוי פלילי), אם כי הספר אינו כולל דוגמאות לצילומים מסוגים אלו.
בולטת במיוחד העדרותם הכמעט מוחלטת מצילומי ה-Autochrome בכלל ובאוסף של מוזיאון ויקטוריה ואלברט בפרט של צילומי ארועים בעלי משמעות היסטורית חשובה כמו מלחמות, מגפות ובכלל תופעות שליליות ולא אסטטיות. העיתון New York Times התייחס לתופעה זאת כבר בשלב מוקדם וציין כי צילומי ה-Autochrome מהווים מעין ״חלון עשוי מזכוכית צבועה״ של העבר הקרוב.
צילום Autochrome של Helen Messinger Murdoch. מסגד כיפת הסלע בירושלים, 1914. גודל מקורי 16.5X21.6 ס״מ
החלק האחרון בספר עוסק בשימור של חומרי Autochrome. מחברת הספר, Catlin Langford משוחחת עם Stephanie Jamieson, האחראית מטעם מוזיאון ויקטוריה ואלברט על שימור אוסף צילומי ה-Autocrome שברשות המוזיאון. השיחה עוסקת בהיקף, בקטלוג ובדיגיטציה של האוסף וכן בשיטות, בקשיים וברעיונות הנוגעים לטיפול באוסף ולשימורו.
כותבת הספר מעריכה כי כ-50 מליון לוחות Autochrome צולמו לאורך השנים בהן היה בשימוש (בעיקר באירופה ובארה״ב) אולם עקב רגישותו ושבירותו הגבוהה של החומר, כמו גם נטייתו לדהות, רוב הצילומים לא שרדו. לכן, בין היתר, חשיבותו הרבה של הספר בעצם הנגשת צילומי ה-Autochrome לקהל הרחב.
לסיכום, ספר מקיף וחשוב הסוקר בהרחבה את החשיבות ההיסטורית והחזותית של אחד מחומרי הצילום המענינים ביותר שיצא לשוק לפני 115 שנה. מומלץ מאד לכל מי שמתענין בהיסטוריה של הצילום בכלל ובהיסטוריה הטכנולוגית של הצילום בפרט.
עדכון 18.12.22: מוזיאון אלברט קאהן פתח מחדש את שעריו לאחר שיפוץ והעלה אתר חדש המנגיש לציבור אלפי צילומי Autochrome מן האוסף שלו
עדכון 21.1.23: ספר חדש על מסע לגרינלנד בשנת 1912 שצולם ב-Autochrome
צילום ראשי: ‘Students in a lecture at University of Königsberg [Kalingrad], 1929-33’, autochrome, by F A Paneth, The Royal Photographic Society Collection/V&A Museum, London/Estate of F A Paneth
בפוסט מס׳ 64 הסברתי את העקרונות הטכנולוגיים וההיסטוריים של הצילום המונוכרומטי או כפי שמקובל לכנותו ״צילום שחור לבן״. בהמשך עסק הפוסט בתהליך ההמרה של דימוי דיגיטלי צבעוני לדימוי דיגיטלי מונוכרומטי איכותי במספר דרכים. ציינתי בפוסט שקיימות מצלמות יעודיות להפקת דימויים דיגיטליים מונוכרומטיים אולם לא סקרתי בו מצלמות מסוג זה. על חוסר זה בא לפצות פוסט זה. אני ממליץ בחום לכל מי שטרם קרא את פוסט מס׳ 64 לקרוא אותו לפני שימשיך בקריאה של פוסט זה.
ביחס למספר הדגמים הרב של מצלמות דיגיטליות צבעוניות הרי שמספר הדגמים היעודיים לצילום מונוכרומטי, הנמצאים כיום ביצור סדרתי מסתכם כיום ב…אחד…: Leica Q2 Monochrome. המצלמה הוכרזה בנובמבר 2020, בעלת חיישן תמונה Full Frame 47MP, עדשה קבועה 28/1.7 ומחירה כ- $6000.
ל- Leica זהו הדגם הרביעי בסדרה שתחילתה בדגם M Monochrom שהוצג כבר בשנת 2012. לכל המצלמות בסדרה חיישן תמונה בפורמט Full Frame 24X36, ומספר הפיקסלים עלה לאורך השנים מ- 18MP בדגם הראשון ל-47MP בדגם האחרון. סקירה בוידאו של Leica Q2 Monochrom ניתן למצוא כאן.
Leica Q2 Monochrome
Phase One הציעה עד לאחרונה גב דיגיטלי מונוכרומטי בפורמט בינוני מדגם IQ4 150MP Achromatic, שמיועד להרכבה על מצלמות מסדרת XF ו-XT. לפניו הוצע גב דומה שנקרא IQ3 עם 100 MP בלבד… בשני המקרים מדובר על מוצרים בעלות מטורפת של עשרות אלפי דולרים לגב בלבד (הדגם הצבעוני של IQ4 עם מצלמה XT ועדשה 23 מ״מ מוצע בפוטו יוגנד ב-206,000 ש״ח בלבד) למיטב הבנתי שני הדגמים האכרומטיים אינם מוצעים יותר למכירה. ניתן למצוא גבים כאלו להשכרה אצל מספר חברות בחו״ל.
גב דיגיטלי מדגם Phase One IQ4 150MP Achromatic
בתחום הקולנוע, חב׳ Red מציעה מצלמת קולנוע דיגיטלית מונוכרומטית במחיר של $55,000 לגוף בלבד.
יש גם ספקים המציעים מצלמות דיגיטליות צבעוניות רגילות שעברו הסבה לצילום מונוכרומטי כדוגמת LDP LLC גם מחירן של מצלמות אלו גבוה, לדוגמא מצלמה מדגם Sony A6000 שמחירה חדשה כ-$500, תעלה מוסבת למונוכרום $2000. אפשר גם לשלוח לחברה מצלמות מדגמים שונים ולשלם רק עבור ההסבה עצמה.
אז מה המיוחד במצלמות הדיגיטליות המונוכרומטיות והאם, בהתייחס לאיכות הדימוי שהן יוצרות ולעלותן הגבוהה יש בהן בכלל צורך?
מן המבט ההיסטורי, בדיוק כמו שהצילום הכימי-אנאלוגי היה מונוכרומטי בראשיתו מן הסיבה הפשוטה שלא היתה בנמצא טכנולוגיה שאפשרה קבלת דימויים צבעוניים (ראו את סדרת הפוסטים 66-70: תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים בבלוג זה) כך קרה גם בתחום הצילום האלקטרוני-אנאלוגי (הטלויזיה) ובהמשך בתחום הצילום האלקטרוני-דיגיטלי. מצלמת הקונספט הדיגיטלית הראשונה שפותחה ע״י קודאק באמצע שנות השבעים היתה מונוכרומטית כמו גם הדגמים הראשונים המסחריים שהוצגו ע״י החברה בראשית שנות ה-90. בשנת 1992 הציגה קודאק את המצלמה המסחרית הצבעונית הראשונה, DSC-200 (היה גם דגם מונוכרומטי שנמכר עם גלגל פילטרים RGB). יצירת דימוי דיגיטלי צבעוני התאפשרה באמצעות ישום רעיון של מהנדס בקודאק בשם Bryce Bayer שנרשם כפטנט בשנת 1976: על כל פיקסל בחיישן התמונה האלקטרוני הונח מסנן צבעוני זעיר ושקוף בצבע אדום, כחול או ירוק, כאשר 50% מן הפיקסלים מכוסים במסננים ירוקים, 25% במסננים כחולים ו-25% במסננים אדומים.
מערך Bayer: מסננים בצבעי R,G,B מעל הפיקסלים. במצלמות המונוכרומטיות שכבת המסננים הצבעוניים איננה קיימת
במערך באייר (Bayer Array או Color Filter Array: CFA) המסננים הצבעוניים מסודרים ברביעיות כאשר כל רביעיה כוללת שני מסננים ירוקים, אחד אדום ואחד כחול. המספר הגדול יותר של מסננים ירוקים מיועד ליצור דימוי בו בהירות גווני הירוק גבוהה יותר כדי להתאים לרגישות הצבעונית של העין האנושית. לאורך השנים ניסו יצרני המצלמות וריאציות שונות של מערך באייר המקורי בנסיון לשפר את איכות השעתוק הצבעוני אולם ברוב המצלמות כיום נעשה שימוש במערך באייר המקורי (פרט למצלמות Fuji מסדרה X). מערך באייר מאפשר ליצור דימוי צבעוני בחשיפה אחת, בקלות יחסית ובעלות סבירה אולם הוא פוגע באיכות הטכנית של הדימוי שבאה לידי ביטוי בעיקר בירידה בחדות וכושר ההפרדה וביצירת רעש צבעוני הידוע כ-Moire. רעש זה נוצר כתוצאה מן העובדה שעל מנת לקבל דימוי צבעוני מלא יש צורך בביצוע חישוב הנקרא אינטרפולציה כדי להסיק מן המידע הצבעוני הקיים מה צריך להיות הצבע בפיקסלים שאינם מכוסים במסנן בצבע המתאים: בפרטים קטנים ודקים אין מספיק מידע ומתקבלות תוצאות שגויות של חישוב זה הבאות לידי ביטוי בפיקסלים שאינם בצבע הנכון. גם הצטלבות מערך הפיקסלים בחיישן התמונה עם צורות מלאכותיות בנושא הצילום החוזרות על עצמן (Patterns) גורמות ל-Moire. כדי להקטין את היווצרות ה-Moire נוהגים יצרני המצלמות להצמיד לחיישן התמונה מסנן מטשטש (Anti Aliasing Filter) שפוגע עוד באיכות הדימוי. גם אם הדימוי הצבעוני מיועד בסופו של דבר להיות מונוכרומטי ההשפעה השלילית של מערך באייר תבוא בו לידי ביטוי. ראו הסבר מקיף על תופעת ה-Moire ומסנני AA (או OLPF) בפוסט מספר 52.
הדרך היחידה להיפטר מן ההשפעה השלילית של מערך באייר על איכות הדימוי היא פשוט לסלק אותו! ולכן, במצלמות המונוכרומטיות אין מסננים צבעוניים על חיישן התמונה ואין מסנן IR. עקב כך הפיקסלים רגישים לבהירות בלבד ואין אפשרות ליצור דימוי צבעוני בחשיפה אחת (ניתן ליצור דימוי צבעוני באמצעות חיבור של שלוש חשיפות, אחת דרך מסנן אדום, השניה דרך מסנן ירוק והשלישית דרך מסנן כחול: טכניקה זאת מתאימה לצילום נושאים נייחים בלבד: בשנות ה-90 היו מצלמות מונוכרומטיות שנמכרו עם מערכת מסננים ממונעת לצורך זה). ללא מערך באייר הרגישות לאור עולה, הרעש יורד, הטווח הדינמי עולה, החדות עולה ואין Moire צבעוני! גם מחשב המצלמה היוצר את הדימוי הדיגיטלי מן המידע האנאלוגי שמספקים הפיקסלים הרגישים לאור מתוכנן מראש ליצירת דימוי מונוכרומטי.
צילום בגב Phase One IQ3 100MP Achromatic, מתוך אתר DT Photo
אם כך, ברמה הטכנית אין ספק שמצלמות מונוכרומטיות יוצרות דימויים באיכות גבוהה מאד. השאלה היא האם מחירן הגבוה שווה את תוספת האיכות הזאת? על כך יענה כל צלם בעצמו, בהתאם להבנתו, צרכיו ועומק הכיס שלו. בפועל, השוק למצלמות כאלו זעיר אחרת היינו רואים דגמים מונוכרומטיים גם מיצרנים כמו ניקון, קנון וכו׳. מצד שני אילו יצרנים אלו היו מציעים מצלמות מונוכרומטיות במחירים שפויים יתכן והיו מגלים שהביקוש קיים, מצב ביצה ותרנגולת קלאסי. בינתיים אף יצרן גדול לא הרים את הכפפה והצילום המונוכרומטי במצלמות יעודיות נשאר תחום נישתי ויקר מאד. חלק מן הסיבה לכך היא העובדה שניתן ליצור דימויים מונוכרומטיים מעולים גם באמצעות עיבוד נכון של צילומים שהינם צבעוניים במקור, בין היתר לאור העובדה שיצרנים רבים הסירו לחלוטין או החלישו את מסנני ה- AA ושככל שחיישן התמונה כולל יותר פיקסלים הסיכוי להיווצרות Moire יורד. בעת עיבוד קבצים צבעוניים למונוכרום יש לקבצים אלו יתרון משמעותי על קבצים מונוכרומטיים מקוריים: האפשרות להתייחס לכל גוון בנפרד בתוכנות העיבוד, מאחר והמידע הצבעוני נשמר גם כאשר הקובץ מוצג כמונוכרומטי. במצלמות מונוכרומטיות ניתן, לעומת זאת, להשתמש במסננים צבעוניים על העדשה על מנת לשלוט באיכות הצבעונית של האור לפני קליטתו ע״י חיישן התמונה, בדיוק כמו שהיינו רגילים לעשות בעת צילום עם סרטי צילום שחור לבן. ניתן גם להשתמש במסנני UV או IR לצורך סינון או העברה של אורכי גל אלה על מנת להגביר או לצמצם את השפעתם על הדימוי שיצור חיישן התמונה (ראו פוסט מספר 40 בבלוג זה).
צילום בגב Phase One IQ3 100MP עם מסנן שחוסם את האור הנראה ומעביר רק IR. מתוך אתר DT Photo
השוואה מענינת בין מצלמה מונוכרומטית למצלמה צבעונית ניתן לקרוא כאן
סרטון מעולה וגדוש במידע על מצלמות מונוכרומטיות מבית Phase One
בחלק א סקרתי את מאפייניה, יתרונותיה וחסרונותיה של המצלמה הטכנית. בחלק זה אסקור עבודות של צלמים ישראליים שצילמו בעבר או עדיין מצלמים כיום במצלמות טכניות מסוגים שונים. תודתי נתונה לכל הצלמים ששיתפו איתי פעולה ונענו לבקשתי לקבל דוגמאות מעבודותיהם ופרטים על אופן עבודתם.
אתחיל בארבעה צלמים המצלמים כיום במצלמה טכנית כל אחד למטרות שונות המחייבות שימוש בציוד שונה.
דני זריהן הוא צלם וותיק ומורה לצילום. דני מצלם גם כיום במצלמה טכנית, בעיקר מצלמות 4X5 מתוצרת Sinar ו-Plaubel. בעבר צילם שקופיות צבע מסוג Fuji Velvia ו- Kodak Ektachrome. כיום מצלם שחור לבן בלבד על דפי סרט Ilford HP-5, מפתח ב-PMK Pyrogallol וסורק את הנגטיבים ב-Epson 4990. דני מצלם סטיל לייף בסטודיו, פורטרטים וצילומי נוף. משתמש לרוב בעדשות 75 מ״מ ו- 210 מ״מ. אוהב לשלב בין הצילום האנאלוגי לעיבוד תמונה ממוחשב לאחר סריקת הנגטיבים. דני הוא Adobe Certified Associate לתוכנות Photoshop, Illustartor ו-Indesign.
מצלמה טכנית 4X5 מדגם Plaubel Peco Supra של דני זריהן
ואדים הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל. למד אצל יוסף כהן והתחבר מאד לצילום בפורמט גדול. בעבר היו לו מצלמות טכניות מסוגים שונים: Graflex, Horsman, Cambo ו-Sinar P1,P2. כיום הוא המנהל הטכני של יבואנית Nikon בישראל וצלם טכני-מסחרי. הוא משתמש במצלמה דיגיטלית מדגם Nikon Z6 המורכבת על מצלמה טכנית מדגם Sinar X. מצלם כיום דיגיטלי בלבד. בעתיד אולי יעבור ל-Fuji 100S בפורמט בינוני. עיקר התמחותו בצילומי מוצר מורכבים בסטודיו, הכוללים צילומי תקריב ביחס הגדלה של 5:1. מתמחה בטכניקת Focus Stacking עם 12-17 שכבות. משתמש בעדשות באיכות גבוהה מאד המשמשות בד״כ במערכות לבדיקת מעגלים מודפסים, ללא סגר, חלקן עם צמצם קבוע וחלקן עם צמצם משתנה.
מצלמה דיגיטלית FF מורכבת על מצלמה טכנית בסטודיו של ואדים קרוכמליוב
שימו לב לגודל הדימוי על צג המצלמה. צילום: ואדים קרוכמליוב
סט מורכב בסטודיו של ואדים קרוכמליוב
צילום של ואדים קרוכמליוב: שבב אלקטרוני בהגדלה גדולה
סטודיו HC Editions מאפשר למוזיאונים, גלריות, אמנים, צלמים מקצועיים וחובבים ויוצרים באופן כללי, בית ייחודי להפקת עבודותיהם בכל שלבי היצירה משלב הרעיון והמידול, סריקות, הדפסות, וגימורים שונים – מתחילתו ועד סופו – תחת קורת גג אחת (מתוך אתר האינטרנט של HC Editions). בין השאר הסטודיו מציע שרותי סריקה של יצירות אמנות באמצעות גב דיגיטלי סורק מדגם Betterlight המורכב על מצלמה טכנית. ראו פרטים נוספים על גב זה בחלק א.
צילום של מקור גדול באמצעות גב דיגיטלי סורק, מורכב על מצלמה טכנית 4X5 בסטודיו HC.
בסטודיו שהקים לפני 5 שנים דרור משלב צילום במצלמות טכניות היסטוריות עם תהליכי צילום היסטוריים שמעטים מאד בעולם עדיין שולטים בהם. דרור התמחה בתחום במוזיאון George Eastman ברוצ׳סטר, ארה״ב ומתרכז בצילום בטכנולוגיות של המאה ה-19. הצילום נעשה על זכוכית או מתכת (טינטייפ/אמברוטייפ) והנגטיב מזכוכית מודפס בתהליך שכולו ידני, בטכנולוגיה של הדפס מגע (סיאנוטייפ, אלבומין או הדפס מלח) בדיוק כפי שעשו הצלמים במאה ה-19, או כהדפס אנאלוגי-כימי בחדר חושך.
לצורך הצילומים הוא משתמש במגוון גדול של מצלמות היסטוריות נדירות ומקוריות (המוקדמת שבהן משנת 1875) ובציוד נלווה מקורי. השתתף בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות וצילומיו הופיעו בפרסומים רבים, ספרים וקטלוגים.
מצלמת הסטודיו העיקרית של דרור מעיין (בעיקר לפורטרטים) היא Century Master Studio Camera (גודל פלטה 8 על 10 אינץ) מ-1900 עם עדשת 19 אינץ (480 מ״מ) מקורית של קודאק (f/4).
מצלמה מיוחדת ונדירה באוסף של דרור מעיין היא Hunter & Sands מ-1880. זו מצלמה סטריאוגרפית (תלת-מימד) בגודל פלטה מלאה עם שתי עדשות של Dallmeyer No.1.
המצלמה בתמונה היא ה- Frey & Co מ-1890. צולם במהלך פרוייקט הצילום באתר הארכיאולוגי שבטה שבנגב, שהפך לתערוכה היחיד של דרור מעיין במוזיאון הכט – ״פוטו ארכיאולוגיה״
המצלמה העתיקה ביותר איתה דרור עובד היא ה-Ross of London מ-1875, בגודל פלטה של 8.5 על 6.5 אינץ עם עדשה מקורית (יפיפיה!) של 360 מ״מ וסדרה של טבעות צמצם מקוריות (Waterhouse stops) מ-f/8 ועד f/60.
בהמשך, אסקור את עבודותיהם של 2 צלמים וותיקים שהשתמשו במצלמה טכנית בעבר אבל עם תחילת עידן הצילום הדיגיטלי עברו לצלם במצלמות דיגיטליות. בהמשך התקדמו לעיסוק בתחומים משיקים.
שוקי קוק
שוקי מפעיל כיום סטודיו יחודי בתל אביב העוסק בשיעתוק איכותי של יצירות אמנות והדפסה באיכות גבוהה. התחיל את דרכו בתחום הצילום בשנת 1968 בירושלים והתמחה בצילום מוצרים בסטודיו, אותם ביצע באמצעות מצלמות טכניות, בניית סטים מורכבים ויצירת דימויים משולבים שנחשפו במקביל במספר מצלמות. תוצרים שכיום לא מסובך מדי ליצור בפוטושופ נחשבו אז לבלתי אפשריים ושוקי, בטכניקת העבודה היחודית שפיתח ורמת האיכות הבלתי מתפשרת שלו זכה לאמון של רבות מחברות הטכנולוגיה של אותה התקופה.
שוקי קוק על הסט בסטודיו, בעידן סרטי הצילום
צילום מורכב של שוקי קוק מן התקופה האנאלוגית
צילום מורכב של שוקי קוק מן התקופה האנאלוגית
צילום מורכב של שוקי קוק מן התקופה האנאלוגית
בשנת 1986 הוצג במוזיאון MOMA הדפס בגודל 12 מ׳ של צילום מעבד Intel 486 שצילם שוקי.
כצלם עדכני שוקי תמיד היה עם האצבע על הדופק ולמרות מומחיותו הגבוהה בצילום אנאלוגי השכיל לשלב בזמן את הטכנולוגיה הדיגיטלית ועיבוד התמונה הממוחשב בעבודתו. הוא הוזמן להיות אחד מחמישה צלמים בעולם שנבחרו לקחת חלק בצוות הבטא של Phase One כשפיתחה את המצלמות והגבים הדיגיטליים שלה. הסטודיו שלו תמיד היה המילה האחרונה בתחום ובמשך שנים רבות נהגתי להביא אליו לביקור קבוצות של סטודנטים שלי מן החוג לצילום במכללת הדסה.
הסטודיו של שוקי קוק בתחילת העידן הדיגיטלי
כיום הסטודיו עוסק בשיעתוק של יצירות אמנות באיכות גבוהה באמצעות סורק יחודי מסוג Cruse שפותח בשיתוף עם מומחים ממוזיאון הלובר כדי להתגבר על מכשלות השיטה הצילומית הרגילה לצילום רפרודוקציות. השיעתוק האיכותי משולב עם הדפסה ברמת Digigraphie, הסמכה של חברת Epson להדפסה ברמה גבוהה לצרכי אמנות: תקן הדפסה אשר ממספר ומתעד כל הדפס סופי אשר מבוצע בסטודיו עבור האמנים העובדים איתו.
את נלי הכרתי במסגרת לימודינו במחלקה לצילום במכללת הדסה בשנת 1975. נלי המשיך ללימודי תואר שני בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב ובעבודתו התרכז בצילום סטילס, בעיקר בפורמט גדול.
בשנת 1979 פתח סטודיו לצילום בתל אביב וב-1982 החל לעסוק בצילומי מזון עבור ספרי בישול. בשנת 1984 חבר לשף ישראל אהרוני וצילם תמונות עבור ספרו הבישול הסיני. בשנת 1988 פרסם ביחד עם אהרוני את הספר בישול איטלקי הנחשב לפורץ דרך בשל התמונות שצולמו באתרים שונים באיטליה. בעקבות הצלחת הספר הוציאו השניים לאור ספרי בישול נוספים בתחומים שונים, בהם הבישול הצרפתי ושוקי אוכל בעולם, גם בהם שולבו תמונות מארצות המקור. במהלך השנים פורסמו תמונותיו בכ-70 ספרים, וכמו כן הוציא לאור ספרים אישיים, המשלבים טקסטים וצילומים בתחומים שונים (מתוך Wikipedia).
לדברי נלי, הצילומים במצלמה טכנית היו מדהימים ועשירים בפרטים. ״מאז 2003 אני מצלם בדיגיטלי ועדיין לא ראיתי משהו שמתקרב לאיכות של המצלמה הטכנית״.
נלי שפר עסק גם בצילום מסחרי עבור חברות מזון, מפרסמים וקטלוגים וכיום מעביר הרצאות וסדנאות בצילום מזון. עבודותיו במהלך השנים זיכו אותו בשבחים והקנו לו מעמד של אחד מבכירי צלמי המזון בארץ. כבוגר מסלול ללימודי פוטותרפיה הוא מנחה ומלווה אישי בצילום ופוטותרפיה.
נלי שפר והמצלמה הטכנית בקהיר בעת צילומי הספר בישול מצרי, עם ענת סודאי
המנה שצולמה בסט שלמעלה
צילום של נלי שפר בחשיפה כפולה לחברת נטפים
צילום של נלי שפר בחשיפה כפולה לחברת נטפים
לסיום, מי שמעונין לקנות או למכור מצלמות טכניות, עדשות ואביזרים מוזמן לפנות לידידי עופר תבל 050-5516266. עופר מוכר את הציוד בחנות ב-eBay. לדבריו הביקוש למצלמות טכניות ואביזרים די חלש בשנים האחרונות. יש ביקוש גבוה יותר ל-Field Cameras אם כי אלו מצלמות שקשה יותר להשיג.
המונח העברי ״מצלמה טכנית״ התקבע בתחום הצילום בארץ כשם כללי ל״מצלמה מתקפלת, רב תכליתית, המצלמת על סרט דף או סרט גליל רחב. מצלמה טכנית מאפשרת ביצוע סוגים רבים ומגוונים של עבודות צילום, באולפן ובשדה כאחד. המיקוד נעשה בה בדרך כלל בשיטת המיקוד הישיר תוך הסתכלות ישירה במרקע המיקוד״ (ציטוט מתוך לקסיקון הצילום מאת ד״ר שאול טל ומשה אילן, הוצאת פוקוס 1990). סוג מצלמה זה ידוע באנגלית גם בשמות Technical Camera, View Camera ווריאנט מסויים שלה ידוע גם כ- Field Camera.
כיום רק מעט צלמים, לרוב לא צלמים צעירים, מודעים בכלל לסוג מענין זה של מצלמה אבל בעבר היה זה כלי שכל צלם מקצועי בתחומי הפרסום והתעשייה הכיר היטב. לאחרונה קראתי בפייסבוק (סליחה, מטא…) פוסט של בן כיתתי ללימודי הצילום במכללת הדסה בשנות השבעים נלי שפר על המצלמה הטכנית. פוסט זה הניע אותי להתחיל לכתוב את המאמר הזה עליו חשבתי כבר במשך זמן רב. תודה נלי…
לימוד השימוש במצלמה טכנית נחשב שנים ארוכות לאבן פינה במסגרות הלימוד של צילום מקצועי. טכנולוגיות הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב הביאו את הכורת גם על המצלמה הטכנית וכיום, ברוב בתי הספר לצילום הוצא הנושא המרתק הזה מתכניות הלימודים. אפילו צלמי ארכיטקטורה מסתפקים כיום בעדשת Tilt-Shift על מצלמה דיגיטלית וביכולות עיבוד הפרספקטיבה הגלומות בתוכנות לעיבוד תמונה ובראשן Photoshop.
עם זאת, קיימים עדיין צלמים עקשנים ו/או חובבי נוסטלגיה שאינם מוותרים על יכולותיה המיוחדות של המצלמה הטכנית ועל המאפיינים היחודיים של לוחות הצילום בפורמט הגדול וממשיכים להנות מן השימוש בה, ככל שההיצע המוגבל של מצלמות, עדשות, אביזרים, לוחות הצילום ושרותי הפיתוח שלהם בשוק מאפשר. למעונינים ללמוד את השימוש במצלמה הטכנית אני ממליץ על ספרו הקלאסי של Leslie Stroebel בהוצאת Routledge: View Camera Technique, שיצא לאור לראשונה בשנת 1999 וכיום נמכרת המהדורה השביעית שלו שיצאה לאור בשנת 2017. קיימות גם גרסאות eBook.
באופן אירוני משהו, למעט אולי מצלמת נקב Pinhole Camera, בבסיסה המצלמה הטכנית היא המצלמה הפשוטה ביותר שאפשר להעלות על הדעת אולם למעשה היא מהווה מופת של יצירה ומיומנות ונדרש ידע לא מבוטל על מנת לייצר מצלמה כזאת וכל שכן להשתמש בה. מבחינה היסטורית, המצלמה הראשונה בה נעשה שימוש במפוח גמיש כדי לחבר בין החלק הקדמי לאחורי יוצרה כנראה בשנת 1840 והיתה שייכת ל-Isidor Niepce, בנו של Josef Nicephore Niepce שצילם בשנת 1926 את הצילום המפורסם הראשון.
מצלמת מפוח משנת 1840, כנראה המצלמה הראשונה בה נעשה שימוש במפוח. מקור:הספר Camera מאת Todd Gustavson, הוצאת 2009, Sterling Innovation
מבנה סכמטי של מצלמה טכנית מקור: Focal Encyclopedia of Photography
מצלמה טכנית פשוטה בפורמט 4X5 מסוג Kodak Master View, על בסיס מסוג Monorail. סביבות 1955. מקור: historiccamera.com
מצלמה טכנית מתקפלת מסוג Field Camera, על בסיס מסוג Flatbed דגם Linhhof Master Technica. מקור: Linhof.com
סקירה מענינת של הסוגים השונים של מצלמות טכניות ועקרונות השימוש בהן ניתן למצוא כאן, כאן וגם כאן.
מצלמה טכנית בנויה באופן סכמטי מארבעה חלקים: לוח קדמי, עליו מורכבת העדשה (Front Standard או Lens Standard), לוח אחורי עליו מורכבת זכוכית מט ולתוך המסילות שבו מוכנסת הקסטה עם לוח הצילום (Back Standard או Film Standard), מפוח (אקורדיון) גמיש ואטום לאור המחבר את הלוח הקדמי ללוח האחורי ומסילה (Rail) אליה מחוברים הלוח הקדמי והלוח האחורי באופן שניתן לשנות את המרחק בינהם. שני הלוחות ניתנים להטיה קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה וגם למעלה ולמטה. לא בכל הדגמים כל ההטיות אפשריות. העדשה עצמה מורכבת על לוח העדשה (Lens Board) אותו ניתן להרכיב ולפרק בקלות מן הלוח הקדמי. כך ניתן להחליף עדשות תוך כדי הצילום, אם כי הדבר מחייב שכל עדשה תהיה מורכבת מראש על לוח עדשה נפרד. לצורך ביצוע צילומי תקריב ניתן להאריך את המפוח ואת המסילה. לצורך שימוש בעדשות רחבות זווית יש צורך להשתמש במפוח בלון (Wide Bellows) שהוא קצר ורחב מן המפוח הרגיל הסטנדרטי. כל הקומפלקס הזה מורכב על חצובה מסיבית. לעדשות יעודיות למצלמות טכניות יש כפתור המאפשר פתיחה וסגירה של הסגר והצמצם כדי שבשלב הקומפוזיציה שלפני הצילום יגיע מקסימום אור לזכוכית המט המורכבת על הלוח האחורי. לוח זה משמש כמחפש (Viewfinder) עליו מקרינה העדשה את דימוי הנושא כשהוא הפוך. על מנת שהתאורה באולפן או בחוץ לא תפריע לצפות בדימוי משתמשים הצלמים ביריעת בד שחור אטום לאור אותו פורשים על החלק האחורי של המצלמה ועל ראשו של הצלם.
צלם במצלמה טכנית צופה בנושא כאשר בד שחור אטום לאור על ראשו ועל החלק האחורי של המצלמה. מקור: nohat.cc
דמות הנושא מוקרנת הפוך על זכוכית המט בגבה של מצלמה טכנית מקור: Wikipedia
במצלמות מסויימות ניתן להרכיב מחפש רפלקס שגם מיישר את הדימוי וגם מונע את הצורך בבד השחור. מחפש כזה יכול להיות חד עיני או דו עיני.
מצלמה טכנית עם מחפש רפלקס חד עיני. מקור: chamonixviewcamera.com
מצלמה טכנית עם המפוח מופרד משאר חלקי המצלמה. מקור: chamonixviewcameras.com
מפוח בלון (Wide Bellows) לשימוש עם עדשות רחבות זווית. מקור: linhof.com
קסטה לדפי סרט 4X5: הקסטה הינה דו צדדית: ניתן לטעון בה שני דפי סרט. לפני כל דף יש Dark Slide, מחיצה אטומה לאור הניתנת לשליפה לפני החשיפה ולאחריה מוריד הצלם את המחיצה חזרה עד הסוף. את המחיצה של דף הסרט שנחשף ניתן לנעול באמצעות וו מתכת קטן למניעת חשיפתו בטעות. ניתן גם לרשום את סוג הסרט ועוד מידע רלוונטי לצלם על הפס הלבן באמצעות עט מחיק. היו גם פתרונות כדוגמת Fuji Quick Load/ Ready Load שאפשרו טעינת 10 דפי סרט בקסטה יעודית.
מדידת חשיפה: בצילום במצלמה טכנית יש צורך להשתמש במד חשיפה חיצוני, להבין את ההבדלים והמשמעויות של מדידת אור נופל (Incident Light) לעומת אור חוזר (Reflected Light) ולהביא בחשבון גם את אורך המפוח, אורך המוקד של העדשה ויחס ההגדלה.
מד חשיפה ידני מסוג Gossen Lunasix 3 שהיה פופולרי מאד משנות ה-70 ואילך. מותאם למדידת אור נופל ואור חוזר. בצילום (משמאל) נראית הכיפה המשמשת למדידת אור נופל מורכבת על פתח כניסת האור לחיישן. ניתן היה להרכיב על המכשיר אביזרים שונים, בין היתר אביזר שאפשר מדידת אור ישירות על זכוכית המט של מצלמה טכנית. מקור: eBay
היו גם מדי חשיפה יעודיים למצלמות טכניות: חיישן האור היה מוכנס באמצעות מוט ארוך למרכז המסגרת באזור לוח הצילום כך שהמדידה התייחסה לכמות האור שהיגיעה ללוח הצילום, מעין TTL.
מד חשיפה יעודי למצלמה טכנית 4X5: בקצה המוט נמצא חיישן האור. המוט היה מוכנס למרכז המסגרת ואת עוצמת האור ניתן היה לקרוא על מד החשיפה הצמוד לקסטה. מקור: eBay
בד״כ לעדשות יעודיות למצלמות טכניות יש סגר עלים (Leaf Shutter) מובנה המופעל באמצעות כבל משחרר (Cable Release) ארוך, מכני או פניאומטי.
עדשה למצלמה טכנית, מבט מן החזית
אורך המוקד, כושר הכיסוי וכושר ההפרדה של עדשות למצלמות טכניות תלוי בפורמט דף הסרט או חיישן התמונה האלקטרוני. בתחילת העידן הדיגיטלי הסתבר כי כושר ההפרדה של עדשות רבות למצלמות טכניות שהיה מתאים לסרטי צילום בפורמט גדול איננו מספיק כדי להפריד את כל הפרטים שחיישני תמונה אלקטרוניים בפורמט בינוני מסוגלים להפריד. לכן פותחו ״עדשות דיגיטליות״, שלא היה בהן שום דבר דיגיטלי פרט לכך שכושר ההפרדה שלהן הותאם לכושר ההפרדה של חיישני התמונה האלקטרוניים.
איור הממחיש את הקשר בין פורמט דף הסרט, אורך המוקד וכושר הכיסוי של העדשות. מקור: Linhof
אם כך ברור כי המצלמה הטכנית, גם בדגמים הקטנים שלה הינה גדולה, מסורבלת, כבדה ולא נוחה לשימוש. קצב הצילום בה איטי מאד, העדשות גם הן גדולות, כבדות ויקרות. הוסיפו לכך את הצורך לטעון בחושך (ולפרוק בחושך לפני הפיתוח הכימי) את לוחות הצילום בקסטות דו צדדיות מיוחדות (לכל דפי הסרט היו חריצים אופיניים בפינה אחת של המסגרת. בעת טעינת הדפים בקסטות היה צורך לוודא שהדף מוכנס לקסטה כאשר החריץ נמצא בצד ימין למעלה. באופן זה האמולסיה הרגישה לאור פנתה לכיוון החיצוני ולא למחיצה שבין שני הדפים בקסטה)
אופן הכנסת דף הסרט לקסטה: האמולסיה פונה לכיוון הצופה כאשר החריץ (Notch) נמצא בצד ימין למעלה. החריץ הוא אפייני לכל סוג סרט. מקור: tobiasky.com
למי שלא התנסה בכל התהליכים הלא פשוטים הללו יהיה קשה להבין את המשמעות של השימוש במצלמה מסוג זה, שניתנת לשימוש על גבי חצובה מסיבית בלבד. בסרטון המתאר את אופן הצילום במצלמה טכנית 4X5 בשטח ניתן לצפות כאן.
אם כך מדוע יש גם כיום צלמים פרפקציוניסטים שאינם מוותרים על הצילום במצלמה זו למרות כל מגבלותיה?
למצלמה הטכנית ארבעה יתרונות עיקריים:
א. יכולת שליטה בפרספקטיבה וחדות הדימוי: רוב המצלמות המוכרות מאפשרות כיוון של המיקוד באמצעות הרחקה או קרוב של העדשה מסרט הצילום או חיישן התמונה האלקטרוני. מצלמה טכנית מאפשרת ארבע תנועות נוספות: א. תנועה של העדשה או לוח הצילום בכיוון ניצב לציר העצמית (העלאה או הורדה) על מנת לשלוט במיקום הדימוי על לוח הצילום ב. שינוי הזווית של הלוח נושא העדשה (הטיה ימינה או שמאלה) במטרה לשלוט בזווית מישור המיקוד ג. שינוי זווית לוח העדשה ביחס לנושא במטרה לתקן עיוותי פרספקטיבה ד. שינוי זווית מישור לוח הצילום (הטיה ימינה או שמאלה) במטרה לשלוט בצורת הדימוי או בזווית מישור החדות.
בדגמים מסויימים ניתן להטות גם את לוח העדשה וגם את לוח הצילום לכל שלושת הכיוונים יחד בהתאם לצורך.
וכאן אנו מגיעים לעיקרון Scheimpflug המפורסם הקובע כי כאשר הקווים הנמשכים ממישור העצמית, מישור הנושא ומישור לוח הצילום (חיישן התמונה או סרט הצילום) נפגשים, כל מישור הנושא יהיה בפוקוס. בקרב צלמים וסטודנטים לצילום עיקרון זה היה ידוע כחוק שיימפלוג ונחשב, למרות פשטותו היחסית לנושא מסובך.
(Theodor Scheimpflug (1865-1911 היה קפטן בצבא האוסטרי שפיתח שיטה סיסטמטית ומכשור לצורך תיקוני פרספקטיבה בצילומי אוויר. הכלל הנקרא על שמו (אגב, הוא טען שהקרדיט מגיע למהנדס והמדען הצרפתי Jules Carpentier) מתאר את הקשרים הגיאומטריים בין כיווני מישור המיקוד, מישור העדשה ומישור הנושא כאשר מישור העדשה אינו מקביל למישור הדימוי הנוצר על לוח הצילום. שימוש נכון בעיקרון זה מאפשר, בעת צילום במצלמה טכנית לשלוט בפרספקטיבה ובחדות באופן שאיננו ניתן לישום באף מצלמה אחרת (למעט, באופן חלקי בעת שימוש בעדשות Tilt-Shift).
הוסיפו ליכולות אלו את האפשרות לביצוע חשיפות מרובות על לוח צילום אחד באמצעות השימוש ב-In Camera Masking (דוגמא ליכולות אלו ניתן לראות כאן) וקיבלתם כלי עוצמתי המאפשר יצירת דימויים מורכבים. סביר להניח שרוב הנשאלים כיום היו חושבים שדימויים אלו נוצרו באמצעות Photoshop. בשימוש בגבים או במצלמות דיגיטליות ניתן גם לבצע חשיפות מרובות לצורך שיפור החדות על כל שטח הנושא בשיטת הערמת המיקוד (Focus Stacking) או לצורך הרחבת טווח החשיפה באמצעות טכניקת טווח דינמי רחב (HDR).
ב. איכות דימוי גבוהה: בדומה למספר הפיקסלים על חיישני תמונה אלקטרוניים, איכות הדימוי בסרטי צילום נקבעת (בין היתר) בהתאם לגודל המסגרת, כלומר מספר צברי הגרגרים (Grain) של כסף הלידי על פני שטח המסגרת. ככל ששטח המסגרת גדול יותר יש עליו יותר צברי גרגרים ולכן כל פרט בנושא נרשם על יותר גרגרים. כתוצאה מכך איכות הדימוי עולה. דימוי שצולם על דף סרט בפורמט 8X10 יהיה יותר איכותי מדימוי שצולם על דף סרט 4X5 והרבה יותר איכותי מדימוי שצולם על מסגרת 35 מ״מ. באמצעות קסטות מתאימות ניתן לצלם גם על דפי סרט וסרטים גליליים בפורמט 120 שהם קטנים יותר מהפורמט המירבי של המצלמה. כלומר, במצלמה טכנית בפורמט 8X10 ניתן לצלם גם דפי סרט 5X7 ו-4X5. במסגרת לימודי בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים באמצע שנות ה-70 התנסיתי בצילום גם במצלמה טכנית בפורמט 5X7. היתה זו מצלמה תוצרת יפן שהיתה עשויה בעיקר מעץ. החוויה העוצמתית של צפיה בשקופית חשופה היטב שהתקבלה ממצלמה זו זכורה לי עד היום.
ג. גמישות גבוהה בשימוש באביזרים, עדשות וצילום על מגוון חומרי צילום מכל הסוגים ובמגוון פורמטים כולל נגטיב שחור לבן, נגטיב צבע, שקופיות, פולארויד לפיתוח מידי ואף סרטים גליליים בפורמט 120 באמצעות קסטות יעודיות. ניתן גם להרכיב מצלמות דיגיטליות וגבים דיגיטליים מסוגים שונים על מצלמה טכנית אולם יכולת הניצול של תנועות המצלמה מוגבלת עקב הגודל הקטן יחסית של חיישני התמונה האלקטרוניים. בעבר, מצלמות טכניות היו קיימות בשלושה פורמטים עיקריים: 4X5, 5X7, 8X10 כאשר המידות הן באינצ׳ים (אינצ׳=2.54 ס״מ). הפורמט הנפוץ ביותר היה 4X5. כיום קיימות גם מצלמות בפורמטים קטנים יותר (המתאימים יותר לעבודה עם גבים דיגיטליים) וגם מצלמות טכניות מתקפלות וניידות יותר הידועות כ- Field Cameras. מאידך, קיימות גם מצלמות בפורמטים גדולים יותר מ-8X10, כמו לדוגמא המצלמה המפורסמת של Polaroid בפורמט 20X24.
בפני מי שמעונין לצלם במצלמה טכנית עומדות כיום עומדות ארבע אפשרויות:
א. צילום דפי סרט (או סרטי 120), פיתוח כימי ולאחר מכן הדפסה אופטית על נייר צילום או סריקה שלהם בסורק מתאים. המילה ״מתאים״ היא קריטית כאן כי על מנת לקבל את כל המידע הגלום בדף סרט 4X5 ומעלה יש צורך בסורק שמסוגל לכך. קשה מאד ויקר מאד לרכוש סורקים איכותיים כאלה כיום. עקרונית אפשר לסרוק דפי סרט גם בסורקים פשוטים וזולים יחסית אולם אין מה להשוות את איכות התוצאות לסריקה בסורק יעודי. בסעיף זה אפשר לכלול גם צלמים המשתמשים בתהליכים היסטוריים-אלטרנטיביים המחייבים הכנת לוחות צילום לבד. כמובן שלוחות כאלו ניתנים לצילום רק על מצלמה טכנית (או מצלמת נקב).
ב. הרכבת גב דיגיטלי בפורמט בינוני על מצלמה טכנית (עדיפה מצלמה בגודל המתאים לגודל חיישן התמונה בגב). גבים אלו מבוססים על חיישני תמונה בגודל שמ- 33X44 מ״מ ועד 53X40 ברזולוציה של עד 150MP.
גב דיגיטלי מורכב על מצלמה טכנית בגודל המותאם לגודל חיישן התמונה האלקטרוני
ג. הרכבת גוף מצלמה דיגיטלית (DSLR או Mirrorless) על מצלמה טכנית (גם כאן עדיפה מצלמה בגודל שמתאים לגודל חיישן התמונה ככל שאפשר. במקרה זה אפשר להשתמש בעדשות ללא סגר ולהסתמך על הסגר המכני או האלקטרוני המובנה בגוף המצלמה הדיגיטלית). גוף מצלמה בפורמט בינוני כדוגמת Fuji GFX 100S מאפשר צילום באיכות של 100MP.
גוף מצלמה דיגיטלית מורכב על מצלמה טכנית 4X5
ד. הרכבת גב דיגיטלי סורק על מצלמה טכנית: אלו למעשה סורקים קטנים, בעלי מסגרת בגודל הקרוב ל-4X5, המורכבים על המצלמה הטכנית בדומה לקסטות דפי הסרט הרגילות. הם מתאימים לצילום נושאים נייחים בלבד ובד״כ משמשים להכנת רפרודוקציות (שיעתוקים) של ציורים. קיים יצרן גרמני בשם Rencay המייצר גבים סורקים במגוון רזולוציות, בין 312MP ל- 2808MP (ותודה לידידי ערן אקרמן על ההפניה). לגבים סורקים יש עדיפות על מצלמות וגבים דיגיטליים רגילים מאחר והם כוללים חיישן תמונה ליניארי נפרד לכל צבע, אדום, כחול וירוק (ואינם מבוססים על מערך Bayer המחייב ביצוע אינטרפולציה של צבע). הסבר מענין עם דוגמאות ניתן למצוא כאן. גב סורק מדגם Betterlight 10K-SH מאפשר סריקה בו זמנית של שלושת הצבעים RGB לקבלת קובץ סופי של כ-416MP. שטח מסגרת הסריקה 3X4אינצ׳, פי ארבעה גדול יותר מזה של גב דיגיטלי בפורמט בינוני. כאשר משתמשים בגב דיגיטלי סורק חובה להניח מסנן IR יעודי לפני העדשה מאחר וחיישן התמונה הליניארי איננו כולל מסנן כזה (הנמצא בד״כ כחלק אינטגרלי מעל כל חיישן תמונה אזורי). מאחר ותוכנות ההפעלה היעודיות לגבים הסורקים לא עודכנו כבר מספר שנים לא יהיה ניתן לחבר אותם ולהשתמש בהם אלא עם מחשבים מן הדור המתאים וגרסה מתאימה של מערכת ההפעלה והחיבורים הפיזיים (בד״כ SCSI).
מצלמה טכנית עליה מורכב גב דיגיטלי סורק Betterlight
איור הממחיש את אופן פעולתו של גב דיגיטלי סורק
מסנן IR לשימוש עם גב סורק
במסגרת עבודתי בחוג לצילום במכללת הדסה רכשנו והשתמשנו בגבים דיגיטליים סורקים מתוצרת PhaseOne מן הדור הראשון והשני (שהיה גם האחרון). בשנת 1996, ביצענו באמצעות גב כזה פרוייקט מענין שכלל סריקה של 70 הדפסות על נייר צילום בגודל 30X40 ס״מ (הנגטיבים מהם הוכנו ההדפסות לא היו בידנו) לצורך הכנת קטלוג לתערוכת צילומים משותפת עם בית ספר לצילום בדבלין, אירלנד. הסריקות שולבו ישירות מן הגב הסורק בתכנת עימוד (Freehand 5). קובץ העימוד המוכן נשלח לבית הדפוס לצורך הדפסת הקטלוג בדפוס אופסט.
ומה קורה היום בשוק? הופתעתי לגלות שבאתר של BHphotovideo קיים היצע רחב של מצלמות טכניות ואביזרים אם כי חשוב לציין שרוב הדגמים מיועד לשימוש עם מצלמות וגבים דיגיטליים מכל הסוגים. כל הדגמים, ללא יוצא מן הכלל הינם Special Order כלומר לא קיים מלאי כלל. המחירים נעים בין קצת יותר מ-$1000 לקצת פחות מ- $8000 לדגם 8X10. כל המחירים הינם לגוף בלבד, ללא עדשה וללא גב דיגיטלי.
באתר של Adorama מופיעות 14 מצלמות טכניות מתוצרת Cambo ודגם אחד של Toyo. כולם ב-Special Order ורובם מיועדים לעבודה עם מצלמות וגבים דיגיטליים.
בויקיפדיה מופיעה רשימה ארוכה למדי של יצרני מצלמות טכניות. חלק מן הלינקים ברשימה אינם פעילים.
ניתן למצוא מצלמות טכניות, אביזרים ועדשות אצל מוכרים רבים ב- eBay.
ובארץ? באתרים של חנויות הצילום הגדולות בארץ לא מצאתי ולו אזכור אחד למצלמות טכניות… הפריטים שכן מוצעים למכירה הם דפי סרט נגטיב שחור לבן בגודל 4X5 של מספר יצרנים.
באתר של Blumar יש מבחר נאה של דפי סרט מכל הסוגים, בגודל 4X5 וגם 8X10 (כמו גם פורמטים אחרים של סרטי צילום וציוד פיתוח והדפסה)
מצאתי גם אתר בשם Analog בו ניתן לשכור מגוון מענין מאד של מצלמות טכניות היסטוריות, כאשר בחלקן ניתן לצלם וחלקן מיועד לשמש כ- Props בהפקות טלוויזיה וקולנוע.
דפי סרט נגטיבים צבעוניים ושחור לבן ניתן לפתח בארץ במספר מצומצם מאד של מעבדות. רק מעבדה אחת בארץ מציעה שרותי פיתוח לדפי סרט 4X5 מכל הסוגים, כולל פיתוח שקופיות בתהליך E-6. לעומת זאת, בניו יורק מצאתי ללא מאמץ מספר מעבדות המציעות שרות דומה במחירים נמוכים למדי. שרותים דומים מוצעים בכל הערים הגדולות בארה״ב.
בחלק ב אסקור את עבודתם בעבר והווה של מספר צלמים ישראליים שהשתמשו בעבר או משתמשים כיום במצלמה טכנית.
עדכון 29.5.23: בניה ושימוש במצלמה טכנית עם מצלמת DSLR
עדכון 16.7.23: פרק מצויין העוסק במבנה, בתכונות, ביתרונות ובחסרונות של המצלמה הטכנית נמצא בספר The Studio, מסדרת ספרי הצילום הידועה של Time-Life משנות השבעים Life Library of Photography
בפוסט מס׳ 115 סקרתי את הסיבות להחלטתי לעבור ולצלם במצלמה בעלת חיישן בגודל APS-C מדגם Fujifilm X-T4 ואת התרשמותי הראשונית מן המצלמה. בספטמבר האחרון הזדמן לי להתנסות באופן מסיבי בצילום במצלמה זו במהלך 9 ימים אינטנסיביים של טיול ג׳יפים בקירגיזסטן שבאסיה התיכונה.
רוכבת לעבר השקיעה, אזור קיזיל אוי: 1/500, f5, ISO400 ,50mm. צילום: גבי גולן
במקרה לגמרי התפרסם לאחרונה מאמר מענין בנושא הויכוח הבלתי נגמר על חיישני תמונה Full Frame לעומת APS-C ואני בהחלט ממליץ לקרוא אותו.
אתחיל מהסוף: לאחר תשעה ימי צילום אינטנסיביים שכללו צילום לאורך שעות ארוכות כל יום, בתנאי תאורה משתנים, בדרכים משובשות מאד, בשטח טרשי ובתוך ענני אבק, בחום גבוה ובקור של מתחת לאפס ,תוך כדי נסיעה ומבעד לחלון הקדמי והצדדי של הרכב אני יכול לומר מילה אחת על המצלמה הזאת: מושלמת! צילמתי קצת מעל 3000 צילומים ללא אף תקלה אחת. כמובן שהיו חשיפות לא מוצלחות אולם בד״כ הדבר נבע מטעויות שלי בלהט הצילומים.
מחנה יורטות לחוף אגם סונג קול בשקיעה. 1/60, f11, ISO 6400, 25mm. צילום: גבי גולן
לעניות דעתי זאת המצלמה הטובה ביותר והמהנה ביותר שהיתה ברשותי (להזכירכם, אני מצלם כבר כמעט 50 שנה…והזדמן לי לצלם בעשרות דגמי מצלמות סרט ומצלמות דיגיטליות בכל הפורמטים). בהמשך אפרט את הסיבות להתרשמותי החיובית מן ה-X-T4 אולם אתחיל דוקא מקוריוז שחזר על עצמו מספר פעמים במהלך הטיול: ניגשו אלי חברים לקבוצה וגם אנשים אחרים ושאלו בנימוס ובפליאה האם אני מצלם במצלמת סרט… עיצוב הרטרו של Fuji עושה את שלו והמצלמה אכן נראית כמו מצלמת סרט, עם חוגות מכניות וחצי גוף כסוף כמו פעם. כשהשבתי לשואלים שהמדובר במצלמה דיגיטלית חדישה מודל 2020 התפלאו מאד…
ילד קירגיזי במאהל היורטות לחוף אגם סונג קול. 1/60, f4, ISO 6400, 80mm
הגעתי לקירגיזסטן במסגרת טיול ג׳יפים של חברת מדרפט בהדרכתו של יניב רון והמדריך המקומי אנדריי. הטיול היה חוויתי, עצמתי ומאורגן למופת מכל הבחינות. לא קל להגיע לבישקק, בירת קירגיזסטן והדרך אליה מנתב״ג (וגם בחזרה) נמשכת כ- 15 שעות ארוכות כולל המתנה בשדה התעופה העצום והמדהים בדובאי (בדיוטי פרי הענק והבלתי נגמר שם נמכרות מצלמות מכל הסוגים במחירים מצויינים. לדוגמא, רכשתי שם כרטיסי זיכרון SD מדגם San Disk Extreme Pro 170MB/Sec בחצי מחיר לעומת הדיוטי פרי בנתב״ג הסובל ממחסור חמור במלאי בימים אלו).
צילום דרך חלון הרכב תוך כדי נסיעה, ליד העיר ביטובה: 1/1000, f8, ISO 640, 80mm
את המצלמה נשאתי בתיק צד של חברת Crumpler שהינו נוח מאד להצלבה על הכתף והחזה כך שניתן לשלוף אותה בקלות. בעת הליכה החזקתי את המצלמה ביד אחת ב-Grip המצויין שלה או הצלבתי אותה על החזה והכתף: אני משתמש ברצועה המקורית המעולה של המצלמה עם חיבור אחד להברגת החצובה בתחתית המצלמה והשני ל״עין״ שבצד שמאל של גוף המצלמה. בעת שנהגתי ברכב היתה המצלמה מונחת בתא הנמצא בין מושב הנהג למושב הנוסע כך שהתאפשר לי לשלוף אותה במהירות בכל עצירה. כאשר ישבתי ליד הנהג או מאחור היתה המצלמה מונחת על הכסא בין רגלי, מוכנה תמיד לפעולה. חלק גדול מן הצילומים צולמו מבעד לחלון הקדמי של הרכב או דרך החלון הצדדי מאחור תוך כדי נסיעה. המצלמה נדלקת במהירות ואם השארתי אותה במצב ON והלכה ״לישון״, לחיצה ארוכה על כפתור המחשף מחזירה אותה לחיים במהירות רבה.
צילום מבעד השמשה הקדמית של הרכב, ליד מעבר טשרבט: 1/1000, f8, ISO320, 80mm. צילום: גבי גולן
העדשה היחידה שהיתה ברשותי היא Fujifilm XF 16-80/4 שהוכחה כמתאימה מאד לדרישות שלי כעדשה רב שימושית, בעלת משקל וגודל סבירים ואיכות אופטית מצויינת גם בצמצם 4 הפתוח בו צילמתי רוב הזמן. תפעול העדשה נוח מאד, גלגל הזום רחב ומגיב היטב וגלגל הצמצם על העדשה גם הוא נוח מאד לשימוש ומאפשר לראות על איזה צמצם הוא עומד.
נוף קדומים, אזור טשרבט: 1/1000, f4, ISO 160, 19mm. צילום: גבי גולן
קבצי RAW: אני מצלם קבצי RAW בלבד, שומר את הקבצים על שני כרטיסי זיכרון זהים במקביל לצורך גיבוי ומעבד את הקבצים ב-Lightroom לאחר הצילום. צילמתי כל הזמן במצב Continuous עם מיקוד אוטומטי עוקב, בד״כ במצב Low ולעיתים במצב High. אינני צופה בצילומים כלל לאחר הצילום (אולי הרגל מגונה מתקופת סרטי הצילום?) למעשה עד חזרתי הביתה לא צפיתי בצילומים שצילמתי פרט להצגה האוטומטית של הצילום האחרון בכל רצף למשך כשניה במחפש האלקטרוני. בהתאם לכך אינני מוחק צילומים מכרטיסי הזיכרון אלא לאחר שסיימתי את תהליך המיון, העריכה והגיבוי בבית. למרות איכותם הגבוהה והנאמנות הצבעונית הגבוהה של קבצי Jpeg ממצלמה זו אני מעדיף את טווח החשיפה, הגוונים והצבעים הרחב יותר של קבצי RAW למרות הזמן הרב שיש להשקיע בעיבודם. מצאתי שאיכות הקבצים מצויינת, טווח הבהירויות רחב ומאפשר חילוץ פרטים בבהירויות ובצללים ללא כל קושי.
צילום מבעד לשמשה הקדמית של הרכב, בדרך למעבר טוסור: 1/500, f4.5, ISO 16, 32mm. צילום: גבי גולן
ממשק המשתמש: העובדה שלמצלמה חוגות מכניות נפרדות לכיוון פיצוי החשיפה, מהירות הסגר, בחירת ISO וחוגת הצמצם על העדשה מאפשרת לקלוט במבט אחד את מצב הצילום בו נמצאת המצלמה: גם חוגת המשנה למצב ה-Drive והכפתור לבחירת מצב המיקוד האוטומטי מספקים בקלות מידע פיסי לגבי מצבם ללא צורך להציץ בתפריט. למעשה, לא זכורה לי אפילו פעם אחת בה הצצתי בתפריטי המצלמה במשך כל ימי הטיול. קבעתי את מצב כל הגורמים בתפריט לפני הטיול ובעת הטיול התרכזתי בצילום ולא בתפריטים. כמובן שכל המידע הרלבנטי כולל ההיסטוגרמה מוצגים על צג המחפש האלקטרוני או על הצג האחורי.
נוף בגובה 3000 מ׳, מתחת למעבר ההרים טוסור. 1/1000, f4, ISO160, 52mm
מחפש אלקטרוני: ל-X-T4 מחפש אלקטרוני איכותי בעל 3.69MP. אני משתמש בו במצב Boost המעלה במעט את צריכת החשמל אולם משפר מאד את קצב הרענון שלו מ-60Hz ל- 100MHz כך שאין החשכה של המחפש גם בעת צילום במהירות גבוהה של 20 מסגרות בשניה. המחפש מציג תמונה ברורה ואיכותית גם בתנאי אור חזק וגם בתנאי אור ירודים ונהנתי מאד מן השימוש בו.
קניון הפיות, ליד קג׳סאי. 1/1000, f4.5, ISO 160, 26mm. צילום: גבי גולן
צג אחורי: גם הצג האחורי איכותי מאד ונוח לשימוש, הוא מסתובב לכל הכיוונים ומספק פתרון מעולה לצילומים מגובה הקרקע כאשר אין כלל צורך לשכב על הקרקע אלא רק להביא את הצג למצב בו הוא מאפשר צפיה נוחה בו מגובה אפס. כמובן שניתן גם להשתמש בו לצילום מעל הראש. חוץ ממצבים אלו לא השתמשתי בצג האחורי אלא במחפש האופטי בגובה העין.
הדגמה של עיט מאולף לציד, עמק ברסקון. 1/1000, f4, ISO 500, 65mm. צילום: גבי גולן
דיוק החשיפות: אני משתמש במצלמה במצב Manual, כאשר אני קובע את מהירות הסגר והצמצם בהתאם לרצוני ונותן למצלמה לבחור את ה-ISO המתאים, בטווח שהגדרתי מראש. אני נעזר בהיסטוגרמה המוצגת במחפש האלקטרוני (או על הצג האחורי). בדרך כלל אני מצלם בצמצם 4 הפתוח ביותר כך שלמעשה עלי לכוון רק את מהירות הסגר בהתאם לנושא המצולם. לעיתים נדירות אשתמש בצמצם 8 או 11 כאשר ארצה לקבל עומק שדה גדול יותר. המצלמה מספקת תמונה נאמנה של המציאות גם לפני הצילום וגם למשך שניה לאחר הצילום. כמובן שבעת צילום במהירות גבוהה אין אפשרות לקבל את ההיזון החוזר הזה אלא של החשיפה האחרונה בלבד.
לחופו של נחל קסום, עמק ג׳טי אוגוז. 1/30, f4, ISO160, 16mm. צילום: גבי גולן
מיקוד אוטומטי: אחת ההפתעות הגדולות, ולטובה. רבות נכתב על כך שהמיקוד האוטומטי העוקב של Fuji נופל מזה של המתחרים ובעיקר מזה של Sony. ובכן, מנסיון של שנתיים עם ה-Sony A7 III אוכל לומר בוודאות שה-X-T4 איננה נופלת ממנה ואולי אף עולה עליה. צילמתי שחפים באוויר, סוסים דוהרים באבק, עיט מתנפל על טרפו ועוד. אחוז הפספוסים מגיע להערכתי ללא יותר מאחוז אחד. בחרתי במצב ״אזורי״ וקבעתי את מיקום האזור באמצעות ה-Joystick כאשר יכולתי לעשות זאת. במצב של צילום במצב High סמכתי על המצלמה לאתר את הנושא וברוב המקרים היא אכן עשתה זאת בהצלחה מרובה. מצד שני, בהתאמה לדיווחים אותם קראתי במקורות שונים המצלמה אכן נוטה ״למצוא״ עיניים במקום שאין עיניים כלל, כמו לעיתים (נדירות) בצילומי נוף של הרים… אם כי ללא השפעה שלילית כלשהיא על איכות המיקוד. כאשר יש במסגרת הצילום פנים או עיניים המצלמה מזהה אותם נכון וברוב המקרים תמקד נכון. לסיכום, אין לי טענות כלל למערכת המיקוד האוטומטי של ה-X-T4, להפך. עם זאת, להערכתי ניתן לשפר את ביצועי המערכת עוד יותר באמצעות עדכון קושחה (Firmware Update) שהגיע זמנו.
ואפילו פגשנו חתן וכלה מצטלמים בטבע, עמק ג׳טי אוגוז. 1/1000, f4, ISO320, 34mm. צילום: גבי גולן
סוללה וצריכת חשמל: הסוללה מצויינת, ומאפשרת צילום של 400-500 חשיפות תוך שימוש במחפש האלקטרוני במצב Boost. בכל הימים, למעט יום טיול אחד ארוך במיוחד הגעתי בערב למלון (או למחנות היורטות בהן לנו שני לילות) עם אותה סוללה איתה יצאתי לדרך בבוקר. הטענתי את הסוללות במטען חיצוני המאפשר טעינה מהירה של שתי סוללות יחד. הטעינה מהירה, כשעה וחצי ממצב 0% למצב 100%. היה בידי כגיבוי גם מטען המאפשר טעינה של הסוללה בתוך המצלמה אולם לא נזקקתי לו כלל. מאחר ולא צילמתי וידאו לא אוכל לציין את צריכת החשמל במצב זה אולם מקריאה של מספר סקירות עולה כי ניתן לצלם כשעה וחצי של וידאו 4K עם סוללה אחת.
להקת נגנים מסורתית, בעיר קרקול. 1/30, f4, ISO 2000, 45mm. צילום: גבי גולן
ביצועי המצלמה ב-ISO גבוה: בד״כ השתדלתי לצלם ב- ISO הנמוך ביותר האפשרי (160) אולם בהתאם לתנאי הצילום צילמתי לא פעם גם ב-ISO 6400. התוצאות סבירות בהחלט בעיקר לאחר הפעלת Luminance Noise Reduction בעת העיבוד של קבצי ה-RAW ב- Lightroom. כמובן שהתחום הדינמי יורד ככל שערך ה-ISO עולה. חשוב לציין כאן כי חיישן התמונה ב-X-T4 הוא ISO Invariant.
על אם הדרך: צילום מבעד לחלון הצדדי של הרכב, עמק סמינובקה. 1/1000, f4, ISO200, 68mm. צילום: גבי גולן
עמידות לתנאי הסביבה: רעידות וקפיצות במהלך נסיעות שטח ארוכות, גם כאשר המצלמה היתה מונחת בתא שבין מושב הנהג למושב הנוסע לא עשו עליה רושם כל שהוא. גם האבק הרב שחלקו חדר לג׳יפ (בכל פעם שהפעלנו את מערכת מיזוג האויר חטפנו ענן אבק לפרצוף…) לא חדר לתוך גוף המצלמה ולא איתרתי שום סימני לכלוך על חיישן התמונה. בכל כיבוי של המצלמה מופעל ניקוי חיישן אוטומטי באמצעות הרעדת החיישן. בכל ערב עברתי עם מברשת רכה על גוף המצלמה והעדשה מבלי להפריד את העדשה מן הגוף וזהו. באחד הימים בעת שעברנו במעבר הרים בגובה 4000 מ׳ ירד מעט שלג וגם פתיתי השלג שנמסו על המצלמה לא היוו בעיה כלשהיא. גשם לא ירד במהלך כל ימי הטיול. הטמפרטורות נעו בין יותר מ-30 באזור הבירה בישקק (גובה 750 מ׳) לפחות מאפס באזור ההרים בגובה 3100 מ׳ (ישנו שני לילות בגובה זה) ובמעברי ההרים בגובה 4000 מ׳ בהם עברנו בנסיעה ומעט הליכה. לא ניכרה כל השפעה של הטמפרטורות הללו על ביצועי המצלמה בכלל ועל ביצועי הסוללה בפרט.
שחף במעוף מעל המים, אגם איסיקול. 1/1000, f4, ISO160, 80mm. צילום: גבי גולן
מייצב התמונה: ל-X-T4 מייצב תמונה מובנה גם בגוף המצלמה וגם בעדשה. המייצב פועל באופן אוטומטי במהירויות סגר נמוכות והתוצאות מעולות. ברוב המקרים השתדלתי לא לצלם במהירות סגר נמוכה מ- 1/30. צילמתי רק מהיד, אינני נוהג לשאת עימי חצובה.
נוף כפרי בזריחה, עמק צו׳נקמין. 1/250, f4, ISO160, 80mm. צילום: גבי גולן
לסיכום: X-T4 היא מצלמה מעולה ואמינה לטיולים ולמסעות, נוחה מאד לשימוש מהנה ובמשקל וגודל סבירים מאד ובמחיר סביר. מצלמה זו נותנת Fight הגון גם למצלמות Full Frame במחיר כפול והיא כרגע מצלמת ה-Mirrorless הטובה ביותר בעלת חיישן APS-C.
המשחק המסורתי ביולק טרשיש, עמק צ׳ונקמין. 1/1000, f4, ISO160, 80mm. צילום: גבי גולן
המשחק המסורתי ביולק טרשיש, עמק צ׳ונקמין. 1/1000, f4, ISO160, 80mm. צילום: גבי גולן
משחק 5 אבנים עם עצמות כבש וכובע מסורתי, אזור ברנה. 1/2000, f4, ISO250, 24mm. צילום: גבי גולן
מוכרת ירקות בשוק אוש בזאר בבישקק. 1/250, f4, ISO6400, 80mm. צילום: גבי גולן
המשמר הלאומי בטקס החלפת משמרות בבישקק. 1/250, f4, ISO320, 74mm. צילום: גבי גולן
משפחה מקומית בבילוי אחה״צ בבישקק. 1/125, f4, ISO320, 40mm. צילום: גבי גולן
קירגיזסטן היא מדינה מענינת מאד עם נופים מדהימים, אזרחים מסבירי פנים (מוסלמים ברובם הגדול) ומורשת סובייטית נכבדה הניכרת בכל פינה.
מסלול הטיול בקירגיזסטן, מתוך Google Maps
אשמח לייעץ ולשתף מנסיוני בצילום במצלמה זו לכל מי שמתלבט בבחירת מצלמה, מוזמנים לפנות אלי ב-וואטסאפ 054-4665802.
עדכון 12.10.21: השוואה מענינת בין X-T4 למספר מצלמות Full Frame
עדכון 9.11.21: סקירה ממצה של מגוון עדשות למצלמות מסדרה X של Fuji, כולל X-T4
עדכון 4.1.22: מפול פריים לפוג׳י APS-C: וידאו מענין עם צילומים מדהימים
בשנת 2007 מוניתי למרכז המחשוב החזותי במכללה והייתי אחראי על ניהול מעבדות המחשבים של ארבעה חוגים חזותיים: צילום, עיצוב תעשייתי,דפוס ותקשורת אינטראקטיבית (השניים האחרונים נסגרו בהמשך בעקבות ההחלטה לסגור את כל החוגים הלא אקדמיים). במהלך תהליך אפיון למחשבים חדשים לחוג לדפוס נוצר קשר טוב עם היבואן החדש דאז של Apple בישראל, חב׳ iDigital. החברה יזמה והקימה פורום של אנשי אקדמיה מכל הארץ שנקרא Apple Distinguished Educators. הפורום התכנס מספר פעמים בשנה וכך זכיתי להכיר חבורה איכותית ביותר של משתמשי Apple מכל מוסדות החינוך האקדמי בארץ. החברה אפשרה התנסות בכל סוגי המחשבים שיבאה לארץ: ניצלתי הזדמנות זו ולאחר תהליך בדיקה יסודי החלטתי להוציא משימוש את מחשבי ה-PC הישנים בחוג לצילום. במקומם נרכשו לאורך השנים כ-70 מחשבים חדישים מדגמי iMac השונים. סימן מענין לזיהוי שלי כמי שהכניס את מחשבי Mac לחוג לצילום במכללה היתה חולצה שקיבלתי כשי מבוגרי החוג באחד מטקסי הסיום ועליה הכיתוב iGabi…
2006: לוכד העכברים… צילום: יגיל צבעוני
פרוייקט חשוב שהפעלנו בשיתוף פעולה עם iDigital במשך שלוש שנים היה פרוייקט ״מחשב לכל סטודנט״, במסגרתו החברה סיפקה מחשבים ניידים עם תוכנות Adobe לסטודנטים במחירים מיוחדים ועם אחריות מורחבת כאשר המכללה סיבסדה חלק מן העלות. במסגרת פרוייקט זה נרכשו מידי שנה כ-50 מחשבים ע״י סטודנטים ואנשי סגל בחוגים החזותיים במכללה ונערכו מפגשי הדרכה לשימוש במחשבים. מבחינת המכללה, המטרה היתה להוריד את העומס במעבדות המחשבים בחוגים השונים, לאפשר לסטודנטים עבודה מהבית בכל שעה ולעודד שימוש של הסטודנטים בתוכנות חוקיות שניתן לעדכן באופן שוטף. באותה תקופה גם שודרגה רשת ה-WiFi במכללה.
סטודנטים בחוג לתקשורת צילומית עם מחשבי MacBook Pro שנרכשו במסגרת פרוייקט ״מחשב לכל סטודנט״, יולי 2009. חשוב לציין כי הצילום איננו מבויים! צילום: גבי גולן
תחרות החדשנות Inovision, הייתה פרוייקט נוסף שיזמתי יחד עם iDigital. במסגרת התחרות הוגשו פרוייקטים דיגיטליים חדשניים ע״י סטודנטים בחוגים החזותיים במכללה, ועדת מומחים חיצונית בדקה את העבודות שהוגשו ובחרה את שלושת הפרוייקטים המצטיינים. הסטודנטים יוצרי הפרוייקטים המצטיינים זכו במחשבים אישיים ובמוצרים אחרים מתוצרת Apple. גם פרוייקט זה התקיים במשך שלוש שנים ובעקבותיו גם יזמתי במכללה קורס בחירה רב תחומי בנושא החדשנות. הקורס זכה לביקוש רב מצד סטודנטים מכל החוגים במכללה.
כמו כן יזמתי וארגנתי הדרכות תקופתיות לסטודנטים ולסגל ההוראה בנושאים כגון: מערכת ההפעלה OSX, ישומי iWork, חידושים בתוכנות Adobe וישומי iPad להוראה.
טקס הענקת הפרסים במסגרת תחרות החדשנות Inovision 2010: מימין לשמאל: שני הסטודנטים הזוכים מן החוג לעיצוב תעשייתי, ד״ר צחי מילגרום סגן נשיאת המכללה, מר ערן תור מנכ״ל iDigital, סטודנט נוסף מן החוג לעיצוב תעשייתי ואנכי. צילום: יגיל צבעוני
אחד הפרוייקטים החשובים שיזמתי בשנת 2007 היה אפיון, רכישה, הפעלה והטמעה של מערכות צילום דיגיטלי בפורמט בינוני המבוססות על גופי מצלמה ועדשות של Mamiya עם גב דיגיטלי בעל 28MP מתוצרת Leaf. הצלחתי להשיג תקציב גדול של מאות אלפי שקלים שאיפשר רכישת 15 ערכות כך שניתן היה להכניס חצי כיתה לסטודיו, לצייד כל סטודנט במצלמה ועמדת מחשב ניידת על גלגלים וכל שאר האביזרים הנדרשים לצילום בסטודיו. כך ניתן היה להעלות את האיכות הטכנית של הצילומים לרמה שלא התאפשרה אז בצילום ממצלמות DSLR בפורמט APS-C שהיו נפוצות בתקופה ההיא. הפרוייקט התבצע בשיתוף עם כורש והדטי ז״ל מפוטו יוגנד, עם חברת Leaf וחברת שמעוני, יבואני Mamiya. עד שנת 2014, עת פרשתי מעבודתי במכללה היו ערכות אלו בשימוש מסיבי יום יומי לא רק בסטודיו אלא גם בצילומים מחוץ למכללה On Location.
גב דיגיטלי Leaf Aptus (מימין) ואותו גב מורכב על מצלמה בפורמט בינוני Mamiya 645DF (משמאל). חיישן התמונה הינו בגודל 33X44 מ״מ
צילום בשטח עם Mamiya 645+Leaf Aptus 65. צולם בשנת 2010, צלם לא ידוע
בשנת 2008 יזמתי שינוי נוסף שכלל תוספת חשובה לארגז הכלים הדיגיטליים של הסטודנטים לצילום: שילוב התוכנה Adobe Lightroom שינה מן היסוד (שוב…) את תהליך יצירת הדימוי הצילומי הדיגיטלי ואיפשר לראשונה לשלב ארכיון צילומים עם יכולות עיבוד תמונה מתקדמות. תוכנה זו גם אפשרה בקלות צילום בסטודיו במצב Tethered כאשר כל חשיפה מופיעה מיד באיכות גבוהה על צג המחשב אליו מחוברת המצלמה. כמו כל שינוי, גם יוזמה זו נתקלה בתחילה בקשיי הסתגלות אולם בהמשך הובנה חשיבותה ולמעשה התחלנו ללמד Lightroom כבר בקורס ההכנה לפני תחילת הלימודים בשנה א.
בשנת 2009 נוצר שיתוף פעולה מענין של החוג לצילום והחוג לדפוס עם חברת Intel: הסטודנטים לצילום צילמו במפעל יצור השבבים של אינטל בירושלים, את הצילומים העבירו לסטודנטים לדפוס שעיצבו והדפיסו קטלוג לסיכום הפרוייקט. במסגרת ההכנות לפרוייקט ביקרנו, מנחי הפרוייקט במפעל Intel בירושלים. בצילום: יורם רשף, מרצה לצילום סטודיו בחוג (מימין) ואני. צילום: יגיל צבעוני.
כינוס צילום ורשת 2010: לאור החדירה ההולכת וגוברת של האינטרנט לתחומי התקשורת החזותית בכלל ולתחום הצילום בפרט יזמתי וארגנתי בשנת 2010 יום עיון שנקרא ״צילום ורשת״ .
בהפסקה שבין שני חלקי יום העיון נערך טקס חנוכת מעבדת מחשבים חדשה בחוג לתקשורת צילומית, שהוקמה בחלל חדש שנוסף לחוג כתוצאה מבניית בסיס לגשר מתכת המחבר בין שני בנינים של המכללה. במעבדה מרווחת זו 30 עמדות עבודה עם מחשבי iMac וכן מספר גדול של מדפסות התזת דיו Epson באיכות גבוהה בגודל A2. היא תוכננה על ידי כמתקן רב תכליתי המשמש גם לקורסים בתחום המולטימדיה, עריכת וידאו ועיצוב אתרי אינטרנט ומצויידת באמצעי הקרנה באיכות HD שנחשבו חדישים מאד בעת הקמתה ובמערכת קול איכותית.
ערן תור, מנכ״ל iDigital (במרכז) נושא דברים בטקס חנוכת מעבדת מחשבים חדשה בחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה באפריל 2010. משמאל לימין: פרופ׳ נאוה בן צבי, נשיאת המכללה, יוסי הלוי, נציג iDigital לתחום החינוך ואנוכי. צילום: יגיל צבעוני
מעבדת המחשבים החדשה שנחנכה באפריל 2010 בשלבי הרכבה סופיים, ינואר 2010. צילום: גבי גולן
אני במפגש הנחייה עם קבוצת סטודנטים במעבדת המחשבים שנחנכה בשנת 2010. הצילום משנת 2014. צלם לא ידוע
בינואר 2012 הכריזה Kodak על פשיטת רגל וביקשה הגנה מנושיה. הוזמנתי לראיון בנושא זה בערוץ 11
סוף דבר: המעגל נסגר כאשר מחזור הסטודנטים שהחל את לימודיו בחוג בשנה א באוקטובר 2011 היה המחזור הראשון שהיה דיגיטלי לחלוטין (מעט מאוחר מדי לעניות דעתי…). לסטודנטים אלו לא היתה גישה למעבדות הפיתוח וההדפסה הכימיות-אנאלוגיות שנסגרו סופית ביולי 2012 ופורקו זמן קצר לאחר מכן. ובהתאם לקלישאה הידועה, The rest is history.
לצערי לא זכיתי לראות את הסטודנטים בני המחזור הדיגיטלי הראשון מסיימים את לימודיהם ביולי 2015 מאחר ופרשתי מעבודתי במכללה בספטמבר 2014.
בכך בא על סיומו, לפחות בינתיים, תהליך שהחל 24 שנים קודם לכן. אלא שהטכנולוגיה לא נעצרת לרגע ולא מחכה לאף אחד, נושאים חדשים כגון צילום תלת ממדי, הדמייה תלת מימדית, שימוש ברחפנים, עיצוב ממשקי משתמש, AR, VR ועוד ועוד, כולם חלק מתכנית הלימודים הנוכחית.
שולחן העבודה שלי ביום עבודה טיפוסי באפריל 2014. מה הפלא שכחמישה חודשים לאחר מכן פרשתי מעבודתי במכללה… שימו לב למחשב בפינה השמאלית העליונה: מחשב מדגם Macintosh Plus משנת 1986. בפינה הימנית העליונה: מצלמה דיגיטלית מדגם Kodak DCS 200 משנת 1992 צילום: גבי גולן
כפי שכתבתי בדברי הפתיחה לחלק א, תהליך הטמעת הטכנולוגיה הדיגיטלית על כל השלכותיה בתכנית לימודי הצילום במכללת הדסה היה ממושך ומורכב. חברו תהליך זה עם תהליך קבלת ההכרה האקדמית (שהחל בשנת 2004) וקיבלתם אתגר ממש לא פשוט. במבט לאחור אין ספק ששילוב שני תהליכים אלו היה האתגר המקצועי המשמעותי ביותר שהיתה לי הזכות להוביל ולהיות חלק ממנו. הידיעה שתוצאות העבודה הקשה והממושכת הזאת השפיעו באופן חיובי על חייהם המקצועיים של כאלף סטודנטים מן המנין ועוד מאות במסגרת לימודי חוץ משרה סיפוק רב. ולמרות שאינני מעורה במתרחש בחוג כיום ,לאור הכרותי את הנפשות הפועלות בו אין לי ספק שהחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה ימשיך להיות מוביל בתחומו גם בשנים הבאות. (פרטים על הלימודים בחוג כיום כאן)
לסיום, ברצוני להודות מקרב לב לכל מי שללא אמונו, עזרתו ושיתוף הפעולה שלו, כל אחד בתחומו ובזמנו ,לא היה המסע המרתק הזה אפשרי:
לארגון נשות הדסה בארה״ב ובמיוחד לד״ר ג׳ון ווקר ז״ל על גיוס הכספים והתמיכה הרבה.
למנהל המכללה לשעבר ד״ר יעקב אמידי, נשיאת המכללה לשעבר פרופ׳ נאוה בן צבי, נשיא המכללה הנוכחי פרופ׳ טולו פרידלנדר.
לדיקני המכללה לשעבר ד״ר אסתר הייטנר וד״ר עזרא לוי, לסגן נשיא המכללה וראש המנהל האקדמי ד״ר צחי מילגרום וליוסי ליפשיץ, כיום מנהל תפעול אקדמי ומינהל לומדים.
למנהלי אגף הכספים במכללה לשעבר אמרילי נרקיס וגיל זלץ, למנהלי אגף המשק לשעבר מרדכי רובינשטיין, רמי אסולין והמשנה סימה שרי וכן לכל צוות המשק במכללה לדורותיו שהיה אמון על הקמת התשתיות.
למנהלת מערכות מידע במכללה לשעבר דוריס וילדאו והנוכחי משה קאליג׳ והצוות שלהם. לאגף משאבי אנוש במכללה ובמיוחד לאלי ברקוביץ׳ ז״ל.
לראשי החוג לצילום לשעבר אבי קליאן ז״ל, יורם להמן ז״ל, פרופ׳ ישעיהו ניר ז״ל, ד"ר איילת כהן, ולראשת תחום צילום מעשי יהודית גואטה (כיום ראשת החוג).
לכל סגל ההוראה בחוג לצילום לדורותיו ובמיוחד לשמוליק אנגלשטיין ז״ל ,יורם רשף, משה קן ודורון אלטרץ. לצוות המדריכים בחוג לצילום לדורותיו ובמיוחד לאפי נוימן, יגיל צבעוני, יוסי גלנטי ואהרון חמילבסקי.
לצוות המיתולוגי (לשעבר) של מחסן החוג אורי נחום, יבגני גוטמן וולדימיר רודניק.
תודתי נתונה גם לכל ראשי החוגים ומרכזי החוגים האחרים במכללת הדסה לדורותיהם ובמיוחד לדורון פסחוביץ׳ מרכז החוג לדפוס לשעבר, וכן לצוות ספריית המכללה ובמיוחד לציפי לוי. תודה מיוחדת גם לאורלי אטיאס מן החוג לדפוס לשעבר.
כמו כן אני חב תודה לספקי הציוד איתם עבדתי לאורך השנים, ובמיוחד לכורש והדטי ז״ל ולבני ברוך מפוטו יוגנד, שמוליק אינדיצקי ז״ל מהדר סוכנויות לצרכי צילום, ליאון בוטנר, לשעבר מחברת שמעוני יבואני Fujifilm, רוני בן דוד, לשעבר מחב׳ גטר 2000 יבואני Agfa, מקסים ליברמן מפוטו מהיר (שנסגר), שמוליק שוורץ מפוטו שוורץ, אמנון מפוטו פריזמה, בני מפוטופילם (שנסגר), ערן תור, המנכ״ל לשעבר של iDigital יבואני Apple, יוסי הלוי נציג iDigital לאקדמיה לשעבר, איתן ודביר קסורלה מחב׳ Colortek, דוד חורש מחב׳ Media Company יבואני Epson, לחברת דלתה דיגיטל (לשעבר דלתה פילם) מפיצי Kodak בישראל ולחברת Kodak ישראל, לחברת קרט, לחברת Adobe ישראל, לחברת HP ישראל וכן לניר ודני ברמן מחברת נירטק.
תודה מיוחדת גם לפרופ׳ Doug Rae מ-RIT וכן לכל אנשי האקדמיה, התעשייה ומערכת הביטחון בארץ ובחו״ל איתם הייתי בקשרי עבודה לאורך השנים.
וכמובן, לכל מאות הסטודנטיות והסטודנטים שהיתה לי הזכות הגדולה להכיר וללמד לאורך השנים. בסופו של דבר, כל המסע הארוך הזה היה למענכם, גם אם לא תמיד הבנתם זאת…
אם שכחתי מישהי/מישהו הריני מתנצל מראש, אשמח לקבל הערות ולתקן.
תמונה ראשית: סטודנטים בחוג לצילום ומדיה דיגיטלית מצלמים באולפן במסגרת סדנה לצילום מאקרו, 2006. צילום: גבי גולן
הכינוס השני לצילום דיגיטלי, 1995: בשנת 1995 יזמתי וארגנתי את הכינוס השני לצילום דיגיטלי שאף הוא התקיים במכללת הדסה והיה הגדול והמקיף מכל הכינוסים בתחום שהתקיימו לפניו. הכינוס נמשך שלושה ימים רצופים, השתתפו בו כ-120 משתתפים בתשלום והציגו בו כל החברות המרכזיות בתחום. ציוד רב הגיע במיוחד מחו״ל לצורך הצגתו בכינוס יחד עם מספר מרצים מומחים מארה״ב אותם גייסתי באופן אישי. במסגרת הכינוס נערכו סדנאות רבות והדגמות מעשיות של ציוד חדיש. הכינוס זכה גם לאייטם בחדשות ששודרו בערוץ הראשון בטלוויזיה וסוקר גם בעיתונים מעריב, הארץ, דבר וג׳רוסלם פוסט.
העמוד הראשון של תכנית הכינוס השני לצילום דיגיטלי שהתקיים במכללת הדסה בשנת 1995: למעשה היה זה הכינוס השלישי בתחום שהתקיים בארץ אבל מאחר והכינוס הראשון לא התקיים במכללה ספרנו רק את אלו שכן התקיימו בה..
לא התאפקתי והבאתי כאן את תוכנית הכינוס… אחד הפרוייקטים המהנים ביותר שלי..
בשנת 1995 כבר היו לנו מעבדות מחשבים וציוד לסריקה, צילום והדפסה דיגיטלית כך שיכולנו לקיים סדנאות מעשיות רבות.
מעבדת המחשבים של החוג לצילום במכללת הדסה בשנת 1995. שלישי משמאל: ראש החוג אבי קליאן ז״ל. צלם לא ידוע.
בספטמבר 1996 השתתפתי באחד הכינוסים הגדולים ביותר באותה תקופה שהתמקד במדיה הדיגיטלית: Sybold San Fransisco. הכינוס נמשך 5 ימים מלאים והתאפיין בסדנאות מעשיות ממוקדות לקבוצות קטנות מצד אחד ובהרצאות לקהל גדול מאד מצד שני. במסגרת הכינוס התקיימה גם תערוכת חומרה ותוכנה מקיפה. בצילום אני עם John Henshall מרצה מאנגליה שהכרתי בכינוס. צילום: ערן שטיינברג
באותה שנה (1996) ביצענו לראשונה פרוייקט יחודי של הפקת קטלוג מודפס של תערוכת צילומי סטודנטים ממכללת הדסה, ממכללת Dun Laoghaire לאמנות ועיצוב מדבלין, אירלנד ומ-Dublin Institute Of Technology. ההדפסות הגדולות שהוצגו בתערוכה נסרקו על ידי וע״י אפי נוימן, בוגר החוג, באמצעות גב סורק מתוצרת PhaseOne שהורכב על מצלמה טכנית בפורמט "4X5. הקבצים נקלטו לקובץ עימוד שהוכן על ידנו מראש בתכנת Free Hand 5 על מחשב Mac ונשלחו ישר לבית הדפוס לצורך הדפסת הקטלוג.
גב דיגיטלי סורק מדגם PhaseOne Studio Kit II מותקן על מצלמה טכנית "4X5. מקור: Phaseone.com
בשנת 1997 הציג החוג לצילום את יכולותיו הדיגיטליות במסגרת תערוכה גדולה שעסקה בתקשורת מתקדמת בבניני האומה בירושלים. בצילום, שר המדע והטכנולוגיה דאז מיכאל איתן (מימין) מבקר בביתן המכללה בתערוכה. משמאל: רמי אסולין, מנהל אגף המשק במכללה וניר ברמן מחברת איסטרוניקס (צלם לא ידוע).
בשנת 1997 ישמנו שינויים רדיקליים בתכנית הלימודים בחוג: היקף כל הקורסים הקיימים בצילום מעשי צומצם ב-50% על מנת לפנות זמן ומשאבים לקורסים חדשים מתחום המדיה הדיגיטלית. עם זאת, הצילום ופיתוח מיומנויות חזותיות נשארו כלימודי הליבה גם בתכנית החדשה. נוספו קורסים חדשים בעיצוב גרפי, מבוא למדיה, הפקות מולטימדיה, הפקות וידאו, אמנות עכשווית, צילום אישי, ניתוח טקסטים קונספטואליים, פיתוח אתרי אינטרנט ועוד. לראשונה כללה תכנית הלימודים קורסי בחירה רבים בשנים ב+ג ולימודי עיבוד תמונה ממוחשב וטכנולוגיה של צילום דיגיטלי החלו כבר בשנה א. עקב השינויים הללו נוספו לסגל ההוראה בחוג 10 מרצים חדשים בעיקר מתחום העיצוב והמדיה הדיגיטלית.
ארכיון ממוחשב לתולדות הצילום: בחוג היה קיים ארכיון בן כ-20,000 שקופיות ששימשו כעזרי הוראה בעיקר בקורסים לתולדות הצילום. אחד הפרוייקטים הראשונים שיזמתי היה סריקה של השקופיות הפיסיות לצורך הכנת מאגר קבצים שיהיה נגיש לכל המרצים והסטודנטים ויחסוך בהמשך את הצורך לצלם מקורות מודפסים על סרטי שקופיות ולפתח את הסרטים. ענין השאלת השקופיות והדאגה להחזרת השקופיות המושאלות לארכיון ירד לגמרי מעל הפרק. גייסתי מספר סטודנטים שעבדו במהלך חופשת הקיץ בתשלום וסרקו את הארכיון. לאחר ההנגשה הדיגיטלית של החומרים השימוש בארכיון גבר מאד. בשלב השני חומרים חדשים לארכיון נסרקו או צולמו במצלמה דיגיטלית ונקלטו ישר לארכיון.
לימודי חוץ: מאחר והחוג לצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה היה חלוץ באימוץ טכנולוגיות הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב בארץ התעורר ביקוש רב לקורסים במסגרת לימודי חוץ לצלמים. הדרכתי בעצמי למעלה מעשרה מחזורים של קורסים כאלו בהם השתתפו עשרות צלמים, צעירים ומבוגרים כאחד (המבוגר ביותר היה בן למעלה מ-80). בידי לא מעט מכתבי תודה והערכה מצלמים שנחשפו לראשונה לנושא הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב במסגרת קורסים אלו. מאוחר יותר, לאור מצוקת המקום במעבדת המחשבים של החוג הועברו הקורסים לימי שישי בהדרכתם של יגיל צבעוני ודורון אלטרץ.
בשנת 2000 הוקם במכללה מרכז ללימודי חוץ בניהולה של ד״ר שרה הרשקוביץ. בשיתוף המרכז קיימנו קורסים יעודיים רבים, תפורים לפי הזמנה בצילום דיגיטלי ועיבוד תמונה ממוחשב. בין היתר קיימנו קורסים לחוקרים של המוסד לביטוח לאומי, לחיילי מודיעין מצה״ל ולארכיאולוגים של רשות העתיקות. כמו כן קיימנו פרוייקטים של יעוץ לארגונים שתכננו להיכנס לתחום הצילום הדיגיטלי כגון רשות העתיקות, יד ושם, מכון ויצמן למדע ומספר חברות מסחריות. עם ההכרזה על ה-iPhone הראשון בשנת 2007 פתחנו את אחד הקורסים הראשונים בארץ לפיתוח אפליקציות למערכת ההפעלה iOS.
לאורך השנים גם פרסמתי עשרות מאמרים בתחום הצילום הדיגיטלי בבטאון התאחדות הצלמים המקצועיים בישראל בירחון מסע אחר, באתר האינטרנט של החוג לצילום ובמאגר פנימי ששימש את הסטודנטים בקורסים שלי.
המעבדה שלנו לעיבוד תמונה ממוחשב הפכה לאבן שואבת לסיורים וביקורים של קבוצות של חברות ארגון הדסה מארה״ב. במסגרת הביקורים ארגנו עבור המבקרות פעילויות שונות על מנת להדגים את יכולותינו בתחום. אחת הקבוצות, שביקרה אצלנו בפורים 2000 זכתה לפעילות היתולית שאת תוצריה לקחו עימן המשתתפות הביתה. בתמונה הבאה שימשתי אני כדוגמן בעת תרגול תהליך הפקת הפלט הסופי:
צילום היתולי שצולם לקראת ביקור משלחת של חברות ארגון הדסה מארה״ב במכללה. היכולת לצלם צילום דיגיטלי ולהשתילו בזמן אמיתי ברקע שעוצב והוכן מראש נחשבה אז למשהו יחודי…
בשנת 1999 נכנסה לתפקידה נשיאת המכללה החדשה פרופ׳ נאוה בן צבי. שוב היה צורך לשכנע את ההנהלה בחיוניותו של החוג ובצורך המתמשך לחידוש והתחדשות בכל המובנים. לשמחתי הרבה פרופ׳ בן צבי גילתה לאורך 12 שנות נשיאותה הבנה מרובה לצרכי החוג ופעלה על מנת לאפשר לנו לשמור על מעמדנו המוביל בתחום הוראת הצילום בארץ. בתקופתה החליטה הנהלת המכללה לסגור את כל החוגים שלא יתאפשר להעבירם למתכונת אקדמית: בהתאם לכך נסגרו בהדרגה החוג למלונאות, החוג לטכנאות שיניים, החוג לקולנוע וטלוויזיה, החוג לתקשורת אינטראקטיבית והחוג לדפוס.
בשנת 2007 נפתח החוג האקדמי ארבע שנתי לקראת תואר בוגר בתקשורת צילומית לאחר שהתכנית האקדמית בהובלתו של פרופ׳ ישעיהו ניר ז״ל אושרה ע״י המל״ג. תכנית לימודים זו, לה הייתי שותף כראש התחום הטכנולוגי היתה מבוססת ברובה על תכנית הלימודים הקיימת של החוג הקיים לצילום ומדיה דיגיטלית בתוספת קורסים עיוניים חדשים ברמה אקדמית. החוג הוותיק לצילום ומדיה דיגיטלית שהכשיר הנדסאי צילום בתכנית לימודים תלת שנתית נסגר פורמלית בשנת 2011 כאשר אחרוני הסטודנטים בו סיימו את לימודיהם. בכך למעשה, נסגר בית הספר להנדסאים שפעל במכללת הדסה במשך כ-40 שנה. המכללה נקראה משלב זה בשם המכללה האקדמית הדסה ירושלים.
לאורך השנים, מעבדת המחשבים הראשונה שנפתחה בשנת 1993 ובה 10 מחשבי PC מדגם 386 הלכה ושינתה את פניה: המחשבים והציוד ההיקפי שודרגו באופן קבוע, נוספה מעבדה שנייה ובהמשך גם מעבדה שלישית שהיתה מעבדת הדפסה יעודית עם מדפסת התזת דיו באיכות צילומית ברוחב 1.10 מ׳ ובהמשך גם מדפסות אישיות להדפסות עד גודל A2. כמו כן, נוספו 15 עמדות מחשב ניידות (בתחילה עם מחשבי PC ובהמשך iMac) שיועדו לשימוש באולפן כאשר הן מחוברות למצלמות דיגיטליות. המעבדה הרביעית, הגדולה מכולן נחנכה בשנת 2010. גם אמצעי הקלט והפלט והאפליקציות בהן השתמשנו שודרגו באופן קבוע. תחום ניהול הצבע (Color Management) בו התמחתי היה מפותח מאד אצלנו ובהתאם רכשנו ציוד מיוחד שאפשר הכנת פרופילים יעודיים לכל אמצעי הקלט, הפלט והתצוגה שהיו ברשותנו. תחום זה נכלל גם במסגרת תכנית הלימודים בקורס טכנולוגיה דיגיטלית לשנה ב שלימדתי.
בשנת 2003 נמכרו לראשונה בעולם יותר מצלמות דיגיטליות מאשר מצלמות סרט. בשלב זה עמדנו בפני השאלה האם לחייב את הסטודנטים לרכוש מצלמה דיגיטלית אישית במקום מצלמת הסרט בפורמט 120 שנדרשה מהם בעבר. עד לנקודת זמן זו, עמדו לרשות הסטודנטים מצלמות דיגיטליות להשאלה שנרכשו ע״י המכללה. על מנת לשכנע את המתנגדים יזמתי פרוייקט ניסוי: קיבלתי משמוליק אינדיצקי ז״ל מחברת הדר סוכנויות לצרכי צילום, יבואני Nikon מצלמה דיגיטלית מדגם NikonD100 בהשאלה לשנה. המצלמה נמסרה לסטודנטית מצטיינת (אילנית קונופני) שנבחרה על ידי: היה עליה לצלם את כלל הפרוייקטים במסגרת לימודיה במצלמה זו ולהעביר אלי דו״ח בסוף סמסטר א ובסוף השנה. הניסוי הצליח מעל המצופה והחל משנת 2004 (למיטב זכרוני) נדרשו הסטודנטים לרכוש מצלמה דיגיטלית במקום מצלמת סרט. בכך למעשה כמעט הושלם המעבר מכסף לסיליקון: השימוש במעבדות הכימיות ירד פלאים וראו זה פלא: הצילום לא מת, אלא עלה כפורח והתחדש באפשרויות נוספות ובשילובים עם מדיות נוספות שרק יכולנו לחלום עליהם בעבר.
עם זאת, עדיין היתה התנגדות לסגירתן של המעבדות הכימיות, בעיקר מצידו של ראש החוג יורם להמן ז״ל. רק כאשר יורם יצא לפנסיה, ד״ר איילת כהן החליפה את פרופ׳ ישעיהו ניר כראש החוג האקדמי ויהודית גואטה מונתה לראש תחום צילום מעשי ניתן היה להשלים את התהליך האבולוציוני המתבקש: להיפרד לשלום מן הכימיקלים, מכונות הפיתוח, מכשירי ההגדלה ושאר האמצעים המיושנים שתפסו קומה שלמה. כמי שהיה שותף לתכנון המעבדות הללו בתחילת שנות ה-90 לא היססתי לרגע כאשר הוטל עלי לנהל את תהליך מכירת הציוד הישן ופינוי קומת המעבדות. נמצא קונה לכל הציוד והקומה פונתה מכל תכולתה והועברה לחזקתו של החוג למעבדנות רפואית שהקים בה מעבדות רפואיות חדישות. ואילו החוג לתקשורת צילומית קיבל לחזקתו בתמורה את השטח שהתפנה לאחר סגירתו ופירוקו של המטבח הלימודי ששכן בקרבה למתקני החוג לצילום והקים שם מתקן רב תכליתי המשמש כסטודיו לצילום, כחלל להצגת תערוכות וכו׳.
סטודנטים בחוג לתקשורת צילומית בשיעור צילום וידאו. צילום: יגיל צבעוני
בפוסט הבא, מספר 120 אמשיך בסקירת המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה
צילום ראשי: סריקה מעובדת של פרוסת סיליקון. סריקה ועיבוד: גבי גולן
בשנת 1988, לאחר שש שנות עבודה בתעשיית הצילום בארץ ובחו״ל קיבלתי על עצמי את תפקיד מרכז החוג לצילום מקצועי במכללת הדסה. אחת הסיבות לכך היתה הבנתי שהצילום הדיגיטלי בפתח ושאין מקום טוב יותר להיות בו בשנים הקרובות מאשר בבית ספר לצילום. בנוסף לתפקיד הטכני-מנהלי לימדתי אז קורס שעסק בטכנולוגיה של צילום צבעוני. עם כניסתי לתפקיד מצאתי מחלקה לצילום שלא השתנתה הרבה מאז סיימתי את לימודי בה 11 שנים קודם לכן בשנת 1977. אבי קליאן ז״ל היה ראש החוג ועיקר תכנית הלימודים הדו שנתית הוקדש לתחום הצילום המסחרי, תעשייתי ומדעי עם נגיעות קלות גם בתחום הצילום האילוסטרטיבי שנחשב ל״אמנותי״ יותר. בחוג לא היה ולו מחשב אחד, גם לא לצרכים מנהליים וכמובן שלא מצלמות דיגיטליות, שהראשונות שבהן יצאו לשוק רק בתחילת שנות ה-90. באופן פרטי היה לי כבר החל משנת 1986 מחשב בבית ששודרג באופן קבוע עד שניתן היה לקלוט אליו צילומים סרוקים ולעבד אותם באופן פרימיטיבי עם מספר צבעים מועט.
אחד התהליכים המשמעותיים ביותר עבורי מבחינה מקצועית היה תהליך המעבר מן הצילום הכימי-אנאלוגי לצילום דיגיטלי ועיבוד תמונה ממוחשב בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים. מבחינתי, התהליך החל כבר בשנת 1988 והסתיים לאחר 24 שנים בשנת 2012, עם הסגירה הסופית ופירוק מעבדות הפיתוח וההדפסה בחוג. המחזור הראשון בחוג שהיה דיגיטלי לחלוטין החל את לימודיו בשנה א באוקטובר 2011. כלומר, מדובר על תהליך ארוך ומדורג בו השתנתה הטכנולוגיה הצילומית מזו המבוססת על כסף הלידי, כימיקלים ותהליכי עיבוד רטובים לזו המבוססת על סיליקון, פיקסלים וביטים. באנגלית אפשר לכנות את השינוי בשם Silver to Silicon, כשמו של הספר המתאר את נפילתה של חברת Kodak מאת John J. Larish שיצא לאור בשנת 2008. כמובן שהתהליך לא היה כרוך רק בהחלפה של טכנולוגיה אחת באחרת אלא בשינוי פאראדיגמות, אופני צריכה ושימוש, אופני המבט ועוד. בענין זה, ראו גם פוסט מס׳ 22ופוסט מס׳ 23 בבלוג זה.
ההתייחסות לצילום כאל מדיום המתאר את ״האמת״ או את ״המצב האמיתי״ זועזעה קשות ככל שהטכנולוגיה הדיגיטלית נעשתה נפוצה יותר ויותר. גם הביטוי ״הקלות הבלתי נסבלת״ נשמע רבות בהקשר של הטכנולוגיה הדיגיטלית: רוצה לומר שאם זה קל זה לא נחשב, כי צריך לסבול, להריח כימיקלים ולעבוד קשה בדרך לדימוי הסופי הנחשק.
אחד הספרים הראשונים והטובים בנושא זה The Reconfigured Eye: Visual Truth In The Post Photographic Era מאת William J. Mitchell יצא לאור בשנת 1992 ושימש אותי כספר לימוד במסגרת הקורס בטכנולוגיה של צילום דיגיטלי שלימדתי במכללה במשך שנים רבות. כפי שנכתב באתר ההוצאה: The Reconfigured Eye provides the first systematic, critical analysis of the digital imaging revolution. ובתרגום חופשי: לראשונה, הספר מספק ניתוח שיטתי וביקורתי למהפכת ההדמייה הדיגיטלית.
ספר חשוב נוסף מאותה התקופה (יצא לאור בשנת 1995) הוא Being Digital מאת Nicholas Negroponte. על כריכת הספר נכתב: מפת הדרכים הנמכרת ביותר להישרדות על אוטוסטרדת המידע. כל המקורות הללו, ורבים אחרים היו בתחילה קשים מאד לעיכול לכל מי שחונך על ברכי הצילום האנאלוגי הכימי, כולל צלמים וותיקים, מרצים לצילום וכמובן סטודנטים לצילום. תהליך המעבר מכסף לסיליקון היה ארוך, קשה, מתיש (אך לעולם לא מייאש!) וכרוך במאבקים במספר חזיתות כפי שאתאר להלן. המעבר לא היה כרוך רק בשינוי סוג המצלמות והכרות עם מחשבים וציוד היקפי רב אלא בפיתוח ההבנה שהצילום הינו רק סוג אחד של ביטוי חזותי שבעידן הדיגיטלי משתלב בקלות עם סוגי מדיה אחרים שיש להכירם, ללמוד אותם ולהבין את משמעותם המשולבת. גם להבנה שבפועל לאף אחד לא באמת איכפת באיזו טכנולוגיה נוצר הדימוי, כל זמן שהוא עונה על דרישות הצלם והצופה/לקוח לקח זמן לחלחל.
שאלות קשות התעוררו בענין תכנית הלימודים המתאימה וכיצד מגייסים מורים מתאימים בעלי הידע הנדרש ואיך נוהגים במורים וותיקים וטובים המתקשים או המסרבים בתוקף להסתגל למציאות המשתנה? לא פחות קשה היתה המשימה לשכנע את הנהלת המכללה להקצות משאבים רבים לטובת תהליך השינוי המתמשך שהחוג עובר.
ישיבות המורים בתקופה זו היו סוערות מאד. האמוציות כיכבו ונוצרה מחלוקת קשה בין התומכים המעטים של הצילום הדיגיטלי ואני בראשם לבין המתנגדים. היתה אפילו מרצה נחשבת מאד שטענה שביום שיכנס מחשב לבית ספר לצילום יהיה זה סופו של הצילום…
עם כניסתי לתפקיד מרכז החוג ציפור קטנה לחשה על אוזני שבמסגרת רכש מחשבים חדשים לחוג למדעי המחשב במכללה נרכש גם מחשב אחד שיועד לחוג לצילום. עד היום לא ידוע לי של מי היה הרעיון הזה אבל המידע התברר כנכון והמחשב הראשון בחוג לצילום במכללת הדסה (מדגם IBM PS/2) הותקן אחר כבוד במשרדי לקראת סוף 1988. המחשב שימש בתחילה לצרכים מנהליים בלבד ובעיקר להדפסת הודעות לסטודנטים, במקום לכתוב אותן בכתב יד… כדי להדפיס את ההודעות היה עלי לרדת קומה כשדיסקט עליו נשמר הקובץ בידי, להכניס את הדיסקט לכונן המתאים במחשב שהיה מחובר למדפסת סיכות פשוטה ולשלוח את ההדפסה. לא היתה רשת (וכמובן לא אינטרנט), כל מחשב היה עצמאי… מערכת ההפעלה היתה DOS ורק בהמשך Windows. הכתיבה עצמה נעשתה בתחילה באמצעות מעבד תמלילים פרימיטיבי בשם ״איינשטיין״, לא פחות, ובהמשך Qtext, ודגש, שהיה כבר בעל יכולות גרפיות מסויימות.
מחשב IBM PS/2 על שולחני במשרדי הראשון במכללה. שימו לב לטלפון החוגה המשוכלל…וגם לצבע השיער… ספטמבר 1988. צלם לא ידוע
לצורך פיתוח מיומנות ואוריינות דיגיטלית כבר בשנת 1990 נדרשו הסטודנטים בחוג לעבור קורס מבוא למחשבים שניתן ע״י החוג למדעי המחשב. כמו כן, תחום הטכנולוגיה של צילום דיגיטלי נכנס בהדרגה לתכנית הלימודים והפך לקורס עצמאי, דו שנתי (בתחילה לשנים ב+ג ומאוחר יותר לשנים א+ב).
באותה תקופה עבדנו על תכנון מתקני החוג החדשים לאחר שביה״ס התיכון ע״ש סליגסברג יצא מקמפוס המכללה והתפנו שטחים נרחבים. הועמדו לרשותנו שתי קומות (כ-1700 מ״ר) ובסיוע האדריכלית דורית הוק יצרנו מחלקה חדשה לתפארת הצילום האנאלוגי-כימי שכללה גם מספר מתקנים שהביאו לידי ביטוי את תפיסתנו באותה תקופה לגבי נושא הוידאו, הפקות אור-קוליות ושילוב תחומים אלו עם הצילום. בשנת 1992 חנכנו את המתקן החדש ונכנסנו באופן מסיבי לתחום הוידאו (תחום זה הופרד בהמשך מן החוג לצילום והפך לחוג העצמאי לקולנוע וטלוויזיה שבעצמו נסגר מאוחר יותר (אולפן הוידאו המפואר שבנינו אז הפך לאחר סגירת החוג לקולנוע וטלוויזיה לחלק מן הסדנה של החוג לעיצוב תעשייתי). העובדה שתחום הוידאו היה אלקטרוני לחלוטין (אם כי אלקטרוני-אנאלוגי בתקופה המדוברת) ולא התבסס כלל על סרטי צילום שימשה כזרז מסויים לאפשרות להתקדם לכיוון הצילום הדיגיטלי בהמשך הדרך.
בשנת 1991 כתבתי והעברתי למנהל המכללה דאז, ד״ר יעקב אמידי מסמך מפורט המתאר את החזון הדיגיטלי שלי. כשנתיים מאוחר יותר, בשנת 1993 כבר הפעלנו את המעבדה הראשונה לעיבוד תמונה ממוחשב וקלטנו את מצלמות ה-StillVideo האלקטרוניות-אנאלוגיות הראשונות ומעט מאוחר יותר את המצלמות הדיגיטליות הראשונות (Kodak DCS 200), סורקים מסוגים שונים וכן מכשיר Film Recorder להדפסה אופטית מן המחשב על סרטי צילום. בהמשך קלטנו גם מדפסת צבעונית בטכנולוגיית Dye Sublimation ולאחריה גם מדפסת איכותית מסוג Fuji Pictrogrpahy. בשנים מאוחרות יותר מדפסות בטכנולוגיה של התזת דיו (Ink Jet) הפכו לכלי העבודה העיקרי להדפסות. בשנים הבאות רכשנו באופן קבוע מצלמות דיגיטליות לשימוש הסטודנטים, בעיקר מתוצרת Nikon, Fuji ו-Kodak וגבים סורקים מתוצרת PhaseOne שהורכבו על מצלמות "4X5. בין היתר, כבר בשנת 2002 היתה בידנו מצלמה מתוצרת Kodak עם חיישן Full Frame 24X36 בעל 14MP. בשנת 2008 נרכשו 15 ערכות של מצלמות Mamiya עם גב דיגיטלי בפורמט בינוני בעל 28MP. ניתן היה לחבר כל מצלמה כזאת למחשב iMac על עגלה לצורך צילום באולפן או לשימוש עצמאי בשטח.
קצב השינוי והקפו היו עצומים. מתפעול מצלמות סרט, מכשירי הגדלה, מעבדות כימיות ומכונות פיתוח היה צורך לעבור וללמוד תפעול, תחזוקה והוראת השימוש במעבדות מחשבים, תוכנה, מצלמות דיגיטליות וציוד היקפי מגוון על כל הכרוך בכך, לבנות תכנית לימודים מתאימה (ראו פוסט מס׳ 29 בבלוג זה) ולהשיג מרצים מומחים בתחום. בשנים מאוחרות יותר היו כבר לסטודנטים מחשבים ניידים אישיים וגם על כך היה צורך לתת את הדעת (אבטחת מידע, שימוש בתוכנות פיראטיות וכו׳). חשוב לציין כי בחוג לצילום, למן כניסת המחשב הראשון לחוג ועד לפרישתי מעבודה במכללה בשנת 2014 כל התקנות המחשבים וכל הציוד ההיקפי, תחזוקתם השוטפת וההדרכה נעשו ע״י צוות החוג בראשותי בלבד.
עיבוד תמונה ממוחשב: העובדה שבתחום הדפוס התחילה המהפכה הדיגיטלית מספר שנים לפני שחדרה גם לתחום הצילום הקלה עלי מאד לאור הקשרים הטובים שהיו לי עם החוג לדפוס במכללה. כבר בתחילת שנות ה-90 היתה בחוג לדפוס מערכת מתקדמת לזמנה לעיבוד תמונה ממוחשב מתוצרת Scitex, סורק באיכות גבוהה, Imagsetter לחשיפת פילמים לצורך הכנת לוחות הדפוס (חשיפה ישירה של לוח הדפוס CTP היא פיתוח מאוחר יותר) ומדפסת איכותית להגהות Iris. התחום נקרא אז ״קדם דפוס״ ובאנגלית Prepress. בדומה למה שקרה מאוחר יותר בתחום הצילום גם בתחום הדפוס החליפו תהליכי העבודה הדיגיטליים תהליכים מכניים וכימיים מיושנים ועתירי חומרים, שלבים ועבודה.
מערכת לעיבוד תמונה ממוחשב לתחום הדפוס מדגם Scitex Imager. מערכת כזאת היתה מותקנת בחוג לדפוס במכללה כבר בתחילת שנות ה-90. המחשב שהפעיל אותה היה בגודל של מקרר גדול ועלותה היתה מאות אלפי דולר. מקור: Pinterest
הגרסה הראשונה של Adobe Photoshop יצאה לשוק בפברואר 1991, רצה על מחשבי Mac בלבד ואפשרה עיבוד תמונה בשחור לבן בלבד. קיבלתי בהשאלה מחשב Mac מן החוג לדפוס במכללה והתחלתי ללמוד את התוכנה. גייסתי את דודי פוקס, מרצה מן החוג לדפוס שכבר שלט אז בתוכנה והיה למעשה המרצה הראשון שלימד עיבוד תמונה ממוחשב בחוג לצילום (אנקדוטה מענינת היא שבתו של דודי סיימה את לימודיה בחוג לצילום מספר שנים מאוחר יותר). באמצע אותה שנה יצאה לשוק תוכנה דומה שנקראה Aldus PhotoStyler שרצה על מחשבי PC. בשלב זה לקחתי על עצמי את הוראת הנושא ומאחר וטרם היתה בחוג לצילום מעבדת מחשבים השתמשנו במעבדת PC של החוג לדפוס כאשר למחשב של המרצה מחובר לוח LCD בשני צבעים בלבד, סגול וצהוב, שהיה מונח על מטול שקפים (ויוגרף) כמקור אור. בשנת 1993, כאשר פתחנו את מעבדת המחשבים הראשונה בחוג לצילום (עם 10 מחשבים) היתה כבר גרסה צבעונית של פוטושופ ל-PC. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי מעביר שיעורים למספר קבוצות רב בשבוע דבר שהתברר במהרה כלא מעשי. גייסתי מבחוץ מרצה נוסף, אבי שטראוך, שכבר הכיר את התחום. בהמשך בחרתי להתמקד בנושא הטכנולוגי והעברתי את הוראת קורסי עיבוד התמונה ליוסי גלנטי (שהיה סטודנט שלי בחוג), יונתן סיארה ודורון אלטרץ.
כינוסים, תערוכות וביקורים בבתי ספר לצילום בחו״ל: בתקופה ההיא השתתפתי בכנסים מקצועיים רבים ובתערוכות באירופה ובארה״ב ואף ביקרתי במספר בתי ספר לצילום באנגליה, גרמניה, הולנד וארה״ב, הכל כדי ללמוד כיצד מתבצע השינוי במקומות אחרים. את המסקנות והלקחים מאותם ביקורים יישמתי במהירות במכללה, בתמיכתם של ראש החוג אבי קליאן ז״ל ומנהל המכללה ד״ר יעקב אמידי.
שינויים אלו היו לצנינים בעיני חלק ניכר מסגל ההוראה. מתנגדי השינוי הכריזו על מרד וגרמו לפיטוריו המבישים של ראש החוג. את ראשי, משום מה לא דרשו…במקומו של אבי קליאן מונה לתפקיד ראש החוג יורם להמן ז״ל, במטרה מוצהרת לעכב ככל שניתן את הטמעת הצילום הדיגיטלי בתכנית הלימודים בחוג. אולם, למרבה הפלא יורם הבין די מהר לאן נושבת הרוח וביחד הבאנו את החוג לפתחו של עידן חדש: שם החוג שונה לצילום ומדיה דיגיטלית ובעקבות התכנית שלנו גם תכנית הלימודים הרשמית של המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית שונתה בהתאם. כלומר גם שאר בתי הספר לצילום שהכשירו הנדסאי צילום (המכללה לצילום בקריית אונו והמחלקה לצילום במכללת ספיר) אימצו למעשה את תכנית הלימודים שפותחה אצלנו. בנוסף, הקמנו ועדה שכללה גם מומחים חיצוניים ובעזרתם הוספנו לתכנית הלימודים נושאים כמו פיתוח תכניות מולטימדיה ועיצוב אתרי אינטרנט. המרצה הראשונה לעיצוב אתרי אינטרנט בחוג היתה בוגרת החוג יהודית אילני, ואילו תחום המולטימדיה הופקד בידיו של משה קן, מרצה מבצלאל, המלמד בחוג עד היום ואף כיהן בעבר כראש החוג.
בשנת 1989 התקיים בהרצליה הכינוס הראשון לצילום אלקטרוני לצלמים בישראל. הכינוס אורגן ע״י התאחדות הצלמים המקצועיים בישראל בשיתוף עם התאחדות הצלמים בארה״ב PP of A. בכינוס הרצו מרצים מארה״ב שהגיעו במיוחד ואיתם ציוד חדיש, בעיקר מתוצרת Kodak שטרם נראה בארץ עד אז. Abe Orlick מן ההתאחדות האמריקאית ושמוליק אנגלשטיין ז״ל (מנהל מעבדת הצילום במכון ויצמן למדע ומרצה במכללת הדסה) מן ההתאחדות הישראלית יזמו את הכינוס החשוב וההיסטורי הזה.
משתתפי הכינוס הראשון לצילום אלקטרוני בישראל, שהתקיים בהרצליה בשנת 1989. צלם לא ידוע
בשנת 1993 התקיים הכינוס השני, גם הוא בשיתוף PP of A, הפעם במכללת הדסה בירושלים. בכינוס זה נחשפנו בפעם הראשונה למצלמה הדיגיטלית המסחרית הראשונה מתוצרת Kodak שנקראה DSC 100.
בשנת 1994 כבר הוצגו לראשונה עבודות נבחרות של סטודנטים בחוג בתערוכת Photokina בקלן, גרמניה. העבודות נסרקו, עובדו והודפסו באופן דיגיטלי והוצגו בביתן התצוגה של חברת Agfa. בצילום: אהרון חמילבסקי, מדריך בחוג ואני לפני תצוגת עבודות הסטודנטים בביתן Agfa (צלם לא ידוע):
באפריל 1994 נשלחתי מטעם המכללה לסבב הרצאות של שלושה שבועות בסניפי ארגון הדסה בחוף המזרחי בארה״ב. בין היתר הצגתי את החזון הדיגיטלי של החוג ואת המשמעויות הכספיות של תהליך המעבר מכסף לסיליקון בפני הנהלת הארגון בבית הדסה בניו יורק.
מאחר ותכנית הסבב כללה גם הרצאה בסניף רוצ׳סטר, ניו יורק, ניצלתי את ההזדמנות וביקרתי ב-RIT, האוניברסיטה בה למדתי בשנים 1978-1981 (ראו פוסטים מספר 112, 113, 114 בבלוג זה). נפגשתי עם מספר מרצים שלי לשעבר ועם פרופ׳ Doug Rae מי שהיה אחראי במידה מרובה להטמעה של הצילום הדיגיטלי, עיבוד התמונה הממוחשב וההוצאה לאור השולחנית המודפסת והאלקטרונית בתכניות הלימודים לצילום שם. כמובן שאי אפשר להיות ברוצ׳סטר בלי לבקר גם בחברת Kodak: ואכן עברתי השתלמות מרוכזת במרכז ההדרכה של החברה על כל המערכות והמוצרים העדכניים לאותה תקופה.
אני, עם פרופ׳ Doug Rae ופרופ׳ Bob Kayser בעת ביקורי ב-RIT, אפריל 1994
בפוסט הבא, מספר 119, אמשיך בסקירת המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה
תמונה ראשית: קטע מתוך כריכת הספר The Regonfigured Eye
בפוסט זה, אותו אני מעלה בדחילו ורחימו, אזכיר מספר אנשים יקרים לליבי, חלקם היו מרצים שלי במסגרות השונות בהן למדתי וחלקם היו עמיתים לעבודה או הממונים עלי. לכל אחד מהם אני חייב חלק ממה שאני ומיכולתי המקצועית ללמוד, ללמד, לבצע וליישם שינויים לא פשוטים שעברו על תחום הצילום במהלך כמעט 40 השנים שחלפו מתחילת לימודי במכללת הדסה ועד פרישתי מתפקידי כמרצה (27 שנים), מרכז החוג לצילום במכללת הדסה (20 שנה) ומרכז תחום המחשוב החזותי במכללה (7 שנים). לצערי רובם של האנשים שאזכיר בהמשך כבר אינם בין החיים. שמותיהם מופיעים בסדר כרונולוגי בהתאם לתקופה בה הכרתי אותם.
יוחנן כינוריז״ל, (1947-1981)
יוחנן כינורי היה מרצה שלי לטכנולוגיה צילומית, בחוג לצילום טכני-מדעי במכללת הדסה בשנים 1975-1977. הוא הגיע למכללה לאחר לימודים ועבודה באנגליה, הרים את רמת ההוראה לגבהים חדשים ועורר, לפחות אצלי, ענין רב בנושאים שלימד. למעשה יוחנן היה הגורם העיקרי שעודד אותי להמשיך בלימודים אקדמיים בתחום בחו״ל. לפני שנרשמתי ללימודים ב-RIT בשנת 1978 הוא כתב לי מכתב המלצה מצויין ובו כלל גם פירוט של כל תחומי הלימוד בקורס שלו. לצערי לא שמרתי על קשר איתו לאחר סיום לימודי במכללה. חיפוש באינטרנט העלה שהוא מופיע באינדקס האמנים של מוזיאון ישראל בירושלים עם שנת הולדתו ומצויין שם שלמד פיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית וצילום מדעי ב- Harrow College באנגליה. בארכיון הפרסומים של ה-Royal Photographic Society מצאתי מספר אזכורים לגביו, בין היתר בגיליון חודש ינואר 1980 הופיעו מספר עבודות שלו ונכתב שהוא מתענין בצילום Time Lapse ובישומי מחשב וכי מבחינתו תחומי הצילום המדעי והאישי משלימים זה את זה. ב-London Gazette מתאריך 12.3.1981 הוא מופיע כמי שנפטר ב-23.1.1981. אם המידע הזה נכון, הרי שהוא הלך לעולמו בגיל 34 בלבד.
צילומים של יוחנן כינורי שאיתרתי בגיליון ינואר 1980 של Photographic Journal, המגזין של ה-Royal Photographic Society
גברא מנדיל ז״ל (1936-2006)
גברא היה במשך שנים רבות מבכירי הצלמים המסחריים בארץ. ההכרות שלי איתו החלה כשהייתי בשנה ב׳ בחוג לצילום טכני-מדעי במכללת הדסה וגברא היה מרצה שלי לצילום מסחרי בסטודיו בשנה״ל 1976-1977. מיד היה ברור שיש לנו עסק עם מרצה מזן שונה. הלשון השנונה, הסרקזם, חוש ההומור הבלתי רגיל והידע העצום בצילום יצרו שילוב מיוחד שיכולת לאהוב אותו מאד או בכלל לא… אישית התחברתי לגברא מיד ונהנתי מכל רגע של הלימודים איתו בסטודיו. לפעמים היה צריך עור של פיל כדי לספוג את הביקורת שלו על עבודות לא בדיוק מוצלחות שלנו אבל מי שהשכיל להבין שהכל נעשה בכוונה כנה לשפר את היכולות שלנו למד ממנו המון. עם שובי לארץ בשנת 1984 פגשתי את גברא במסגרת פעילות התאחדות הצלמים שבראשה עמד. כאשר הצטרפתי כמרצה לסגל ההוראה בחוג לצילום במכללת הדסה פגשתי אותו בישיבות המורים. זה היה מוזר פתאום להיות באותו המעמד כמו המרצה שלך לשעבר אבל גברא לא שיחק במשחקי כבוד גם כאשר מוניתי בשנת 1988 למרכז החוג והפכתי, מבחינה מנהלית, לאחראי עליו. ההערכה שלנו זה לזה היתה הדדית ופיתחנו יחסים קרובים (כפי שניתן לראות בצילומים שלמטה) שלא היו לי עם רוב המרצים האחרים בחוג. גם כשנאלצתי, לעיתים, להעיר לו בענין זה או אחר קיבל זאת גברא בחיוך ותמיד אמר לי שהוא אוהב אותי…פגישתנו האחרונה היתה בשנת 2004, בפתיחת תערוכתה של רלי אברהמי במוזיאון תל אביב. שנתיים מאוחר יותר, הלך גברא לעולמו.
גברא בפעולה בסטודיו שלו, שנות השישים. מקור: סטודיו גברא
גברא ואני, כנראה 1990, צלם לא ידוע
פרופ׳ רוברט (בוב) קייזר, Prof. Robert (Bob) Kayser, RIP, 1933-2011
בוב קייזר היה מרצה שלי במספר קורסים במסגרת לימודי ב-RIT בשנים 1978-1981. בוב ניהל את הקורסים שלו באופן בלתי פורמלי וכל הסטודנטים קראו לו פשוט בוב. עם זאת, הוא ידע גם להציב גבולות ודרישות. רוב המפגשים איתו התרחשו במעבדת הצילום המסחרית הגדולה שהיתה הלב של המחלקה בה למדתי. לבוב היתה סבלנות אין סופית גם לסטודנטים הנודניקים ביותר ומעולם לא ראיתי אותו יוצא מגדרו. היה לו חוש הומור שהיה לי קשה להבין אותו בתחילה אולם ככל שרמת האנגלית שלי השתפרה כך גם הבנתי יותר את הבדיחות שלו. ועם כל האוירה הקלילה שיצר סביבו היה ברור לכולם שצריך גם לעבוד ולא רק להתבדח. היכולת שלו להפיק מאנשים את המיטב בלי לחצים, צעקות ומשחקי דיסטנס היתה מופלאה בעיני. אחד הקורסים שלו נקרא Training And Supervision (הדרכה ופיקוח על עובדים) והיה מופת לשילוב של תאוריות התנהגותיות עם המעשה. זכיתי לפגוש את בוב פעם נוספת ואחרונה בביקור שערכתי ב-RIT בשנת 1994, 13 שנים לאחר סיום לימודי.
פרופ׳ בוב קייזר (משמאל), פרופ׳ דאג ריי (באמצע) ואנוכי בעת ביקורי ב-RIT באפריל 1994. צלם לא ידוע
ביל ספרינגר, William (Bill) Springer
ביל ספרינגר היה אחראי התחזוקה במעבדת הצילום המסחרית בקמפוס RIT. כיום, 40 שנה לאחר סיום לימודי שם הוא עדיין עובד בקמפוס כ- Imaging Systems Engineer. בתחילה הכרתי את ביל כמו כל הסטודנטים, כזה שקוראים לו לבוא לתקן כשמשהו מתקלקל. אבל לאחר מספר חודשים, כאשר פורסמה בקמפוס מודעת דרושים לעבודה כעוזר של ביל הגשתי מועמדות וזכיתי במשרה. כך קיבלתי גישה לאוצר בלום של ידע מעשי בתחום הצילום, ציוד הפיתוח וכל המערכות הנלוות מחשמל ואלקטרוניקה ועד מים, אויר וחנקן דחוס וכו׳. עבדתי עם ביל קצת יותר משנתיים ולצד תכנית הלימודים האקדמית הרגילה עברתי אצלו חונכות קשוחה שתוצאותיה שימשו אותי היטב במהלך כל שנות עבודתי בהמשך. ביל לא היה איש קל אבל למדתי להכיר אותו והסתדרנו מצויין. הערכתי מאד את נכונותו ללמד ולהדריך אותי בתחומים בהם לא ידעתי הרבה וגם את העובדה שלאחר זמן קצר סמך עלי ואפשר לי לבצע בעצמי עבודות רבות בתחומים מגוונים. העבודה איתו היתה השלמה מעולה לקורסים האקדמיים וחלק חשוב מאד בתהליך ההכשרה המקצועי שלי, גם אם לא קיבלתי על כך ציון ותעודה בסוף…
ביל ספרינגר. צילום מתקופה מאוחרת. מתוך אתר rit.edu, צלם לא ידוע
פרופ׳ אל ריקמרס. (Prof. Albert (Al) Rickmers RIP, (1923-2014
פרופ׳ ריקמרס היה מרצה שלי לסטטיסטיקה של בקרת איכות בתקופת לימודי ב-RIT ברוצ׳סטר, ניו יורק בשנים 1978-1981. התחום שלימד נחשב לכאורה לתחום משעמם ויבש, אבל אל ריקמרס השכיל להפוך את השיעורים שלו להצגה הכי טובה בעיר. לא לחינם הוא זכה מספר פעמים לתואר ״מורה השנה״ ב-RIT. מעבר לסטטיסטיקה, זה היה שיעור מאלף בטכניקות הוראה לא שגרתיות. המקוריות של פרופ׳ ריקמרס באה לידי ביטוי פעם אחר פעם, כאשר הצליח להמחיש נושאים מופשטים לחלוטין בעזרת דוגמאות מאלפות שהביא מנסיונו הרחב כיועץ בתחום בקרת האיכות לחברות הגדולות בארה״ב. ספר הלימוד שכתב יחד עם פרופ׳ הוליס טוד (STATISTICS – AN INTRODUCTION (McGraw Hill שימש כקריאת חובה באוניברסיטאות רבות בעולם ותורגם ל-12 שפות. כל שיעור של אל ריקמרס הפך למופע קסם ובידור ובכלל לא הרגשנו שאנחנו לומדים, אבל למדנו ועוד איך. הבחינות שלו היו עם חומר פתוח אבל יצאנו מהן שטופי זיעה מרוב מאמץ…למי שבזבז זמן לחפש את התשובות בחומר שהביא איתו לא היה שום סיכוי לעבור את הבחינות. למרות שלצערי לא ניחנתי בכישרון תיאטרלי כשלו, השתדלתי ליישם חלק מטכניקות ההוראה שלו בשיעורים שלי במכללת הדסה, לא תמיד בהצלחה…
ג׳ון קומפטון היה מרצה שלי לבקרת איכות של תהליכי צילום וטכנולוגיה צילומית במסגרת לימודי ב-RIT בשנים 1978-1981. הוא היה מרצה קפדן ודייקן שדרש המון מן הסטודנטים שלו אולם באותה עת גם נתן המון ידע. לא היו לי איתו יחסים חבריים אבל השיעורים שלו היו תמיד מענינים ומלאי הפתעות בדמות חומרים מיוחדים שהביא להדגמה וחומרי קריאה שהכין עבורנו. תרגילי המעבדה שלו היו מאד מאתגרים ולא תמיד פשוטים לביצוע וניתוח. הדיוק המדעי שדרש, ההקפדה על כל שגיאת הקלדה ושגיאת כתיב (הדפסנו את דוח״ות המעבדה במכונת כתיבה…) היו מרגיזות בתחילה אולם בהמשך הבנו שאם לא מקפידים על האיות והניסוח גם התוצאות לא תהינה אמינות. ספר תרגילי המעבדה שלו שימש אותי רבות כאשר התחלתי ללמד בחוג לצילום במכללת הדסה בשנת 1987 ועל כך נתונה לו תודתי.
פרופ׳ ג׳ון קומפטון. מקור: RIT Archives
שמואל (שמוליק) אינדיצקי ז״ל, (1949-2000)
את שמוליק אינדיצקי הכרתי בשנת 1985 עת הגיע לשרות מילואים ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין בה שירתתי בקבע תקופה קצרה. שמוליק למד הנדסת מכונות בטכניון במסגרת העתודה האקדמית. במהלך שרותו הצבאי התמחה בצילום ובאלקטרואופטיקה וזכה בפרס ראש אמ״ן לחשיבה יוצרת. נקשרה ביננו ידידות שהובילה להצעה לבוא ולעבוד איתו בחברה המשפחתית הדר סוכנויות לצרכי צילום. קיבלתי את ההצעה וזכיתי לעבוד לצידו של שמוליק במשך שנתיים. כאשר התחלתי בתפקידי כמרכז החוג לצילום במכללת הדסה בשנת 1988 הפכתי למעשה ללקוח של הדר וקשרי העבודה שלי עם שמוליק נמשכו עד לפטירתו בטרם עת בשנת 2000.
שמוליק אינדיצקי בספארי בקניה. צילום באדיבות המשפחה
כמעסיק וכממונה, שמוליק היה מודל לחיקוי. מזגו הנוח ויחסו החם זכורים לי היטב. כאשר שאלתי אותו בתחילת דרכנו המשותפת מה לגבי שעות נוספות, ענה: ״אין שעות נוספות״. כאשר שאלתי ״ואם צריך?״ השיב: ״לא צריך, גם מחר יום״. באמירה הפשוטה הזאת לכאורה, הסתתרה חכמה והבנה שאין הכרח להשתעבד לעבודה וכי יש חיים גם אחרי שעות העבודה. ואכן שמוליק היה איש משפחה מסור, אב חם לארבעת ילדיו, חובב מכוניות ושירי ארץ ישראל שאהב טבע ונוף והיה צלם חובב רגיש ומוכשר.
שמוליק אינדיצקי במשרדו. צילום באדיבות המשפחה
בשנות עבודתי בהדר הכרתי חלק גדול מן הצלמים המקצועיים ומעבדות הצילום בארץ. השרות ללקוח היה אחד הנושאים החשובים בעיני שמוליק ואכן זכינו במגן השרות הטוב לשנת 1986 מטעם התאחדות הצלמים המקצועיים בישראל. גם כלקוח של החברה לאורך השנים זכינו לשרות מצויין ולביקורים של שמוליק אצלנו במכללה. אני זוכר אותו רכון מעל אחד ממכשירי הג׳ובו שהפעלנו בעת שעבד עליו תוך כדי שיחת טלפון עם היצרן בגרמניה בנסיון לאתר תקלה שהציקה לנו. במהלך השנים רכש מוניטין של בר-סמכא ומומחה בכל נושא טכני בצילום. צבירת הידע של שמוליק בתחום הצילום הונעה על ידי סקרנות טבעית ואהבה אמיתית לצילום על כל צורותיו. הוא היה מעודכן ובקיא בכל תחום הקשור לצילום, השתדל לתרום מידע עצום זה בסיוע לכל דורש. צלמים חובבים ומקצועיים כאחד זכו ממנו לעזרה וייעוץ שהוגשו תמיד בסבלנות רבה ובמסירות. בכינוס השני לצילום דיגיטלי שארגנתי במכללה בשנת 1995 היה שמוליק אחד המרצים והמדגימים המרכזיים, עם ציוד רב שטרם נראה עד אז בארץ והגיע מחו״ל במיוחד לכינוס. עם לכתו מאיתנו בטרם עת איבדנו איש מקצוע מן המעלה הראשונה שחסרונו הורגש במשך שנים ארוכות. תודתי למשפ׳ אינדיצקי על הסיוע בצילומים ובהשלמת פרטים שהיו חסרים לי.
שמואל (שמוליק) אנגלשטיין ז״ל, (1941-2002)
שמוליק אנגלשטיין היה מנהל מעבדת הצילום במכון ויצמן למדע ברחובות בשנים 1971-2002 ומרצה לצילום טכני מדעי בחוג לצילום במכללת הדסה. פגשתי אותו לראשונה בתקופת עבודתי בהדר סוכנויות לצרכי צילום בשנת 1985. נוצרו ביננו יחסי חברות אישית ומקצועית שנמשכו עד לפטירתו בטרם עת בשנת 2002. שמוליק היה בעל ידע רב בתחומי הצילום השונים, אהבתי מאד לבקר אותו במעבדת הצילום שניהל במכון ויצמן שהיתה תמיד חוד החנית מבחינה טכנולוגית. שמוליק נתן לי רוח גבית שהערכתי מאד במאמצי לשנות את תכנית הלימודים בחוג לצילום במכללת הדסה ולהתאימה לשינויים הטכנולוגיים המהירים שהתרחשו בתחום בתחילת שנות ה-90. הקורס שלימד במכללה, צילום טכני מדעי, היה קורס יוצא דופן שלא היה כמוהו באף בית ספר לצילום בארץ. יחד בנינו לקורס תכנית לימודים חדשה שכללה אפילו נושאים כמו צילום אווירי וצילום תת מימי שתורגלו באופן מעשי. את צלילות הצילום ערכנו בסדנה מרוכזת של שלושה ימים באילת וטיסות הצילום התבצעו במטוס שכור שהוטס ע״י אפי בר, ראש החוג לעיצוב תעשייתי במכללה דאז שהיה טייס במילואים. המטוס המריא משדה התעופה בעטרות שהיה אז עדיין פעיל. כמו כן התקיימה במסגרת הקורס סדנה מעשית בשטח לצילום ציפורים בבית גידולן הטבעי. לצורך סיוע מקצועי בתחום זה גייסנו את יוסי אשבול, מבכירי צלמי הטבע בארץ. הסתלקותו של שמוליק הותירה חלל עצום בליבם של מוקיריו בכלל ובקרב העוסקים בתחום הצילום הטכני-מדעי בפרט. מלגת לימודים על שמו נתרמה ע״י חבר מחו״ל והוענקה במשך 13 שנים לסטודנט מצטיין בשנה ב בחוג לצילום במכללת הדסה.
שמוליק אנגלשטיין מצלם תנשמות במתקן קינון בשדות כפר רופין, מאי 1998. צלם לא ידוע
שמוליק אנגלשטיין מרצה במסגרת הכינוס השני לצילום דיגיטלי במכללת הדסה, אפריל 1995. צלם לא ידוע
שמוליק אנגשלטיין (משמאל), גברא מנדיל (במרכז) ואני, בטקס הענקת מגן השרות הטוב לחברת הדר סוכנויות לצרכי צילום בע״מ, 1986. צלם לא ידוע
אבי קליאן ז״ל (1942-2002)
אבי היה הממונה הישיר עלי וכיהן כראש החוג לצילום במכללת הדסה בשנים 1986-1996. בפגישה איתו במסגרת כנס של התאחדות הצלמים המקצועיים בשנת 1986 הציע לי אבי ללמד במכללה יום בשבוע כמרצה בתחום הטכנולוגיה של צילום צבעוני. נעניתי ברצון להצעתו ושנה לאחר מכן, כאשר מרכזת החוג תרזה עמיאל פרשה מתפקידה עקב נסיבות אישיות הציע לי אבי להחליף אותה ולעבוד במכללה במשרה מלאה המשלבת בין הוראה לריכוז החוג. קיבלתי את ההצעה מאחר וכבר אז היה ברור לי שהצילום הולך בכיוון הדיגיטלי ואין מקום טוב יותר להיות בו ולהשפיע על התחום מאשר בחוג לצילום במכללת הדסה. בתקופה ההיא ראש החוג היה מגיע למכללה 2-3 פעמים בשבוע ואילו אני נכחתי בחוג 5 ימים בשבוע. מתוקף כך אבי למעשה היה ״שר החוץ״ של החוג ואני ״שר הפנים״. שיתוף הפעולה ביננו היה מצויין וביחד תכננו ובנינו את מתקני החוג החדשים והנרחבים אליהם עברנו בשנת 1992. עם סיום המעבר לצילום הדיגיטלי היה לי גם הכבוד (יש שאומרים המפוקפק) לפרק את המעבדות הללו. תוספת שנת הלימודים השלישית עם אפשרות לביצוע התמחות היתה אחד הפרוייקטים המרכזיים של אבי. יחד התחלנו את הטמעת הטכנולוגיות הדיגיטליות בתכנית הלימודים של החוג דבר שגרם להתמרמרות ניכרת מצד חלק מסגל ההוראה שלא ראה את השינויים הללו בעין יפה. בשנת 1996 התארגן נגדו מרד מרצים שהביא, לצערי הרב, לכניעה מבישה של הנהלת המכללה ולפיטוריו של אבי. בשנת 2002 נפטר אבי בגיל 59 מדום לב.
אבי קליאן (במרכז) עם עמיקם שוב (מימין) ואיתי, בארוע קודאק בפוטוקינה, בקלן גרמניה, כנראה 1998. צלם לא ידוע
אבי קליאן, (מימין), ג׳ון ווקר (יו״ר המכללה) ואני בטקס סיום שנה״ל , כנראה ביולי 1994, מכללת הדסה. צלם לא ידוע
אבי קליאן ואני בטקס פתיחת תערוכת הבוגרים, יולי 1993. צלם לא ידוע
שלושה צלמים בצילום אחד: גברא מנדיל (מימין), נורברט סגל (במרכז) ואבי קליאן בתערוכת הפוטוקינה בקלן, גרמניה, כנראה 1988. צלם לא ידוע
יורם להמן ז״ל (1939-2018)
יורם מונה לראש החוג לצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה לאחר הדחתו של אבי קליאן מן התפקיד ב-1996. הוא כיהן בתפקידו זה עד שנת 2008. בשנה זו נסגר החוג במתכונתו הישנה ובמקומו נפתח החוג האקדמי לתקשורת צילומית בראשותו של פרופ׳ ישעיהו ניר ז״ל. יורם מונה אז לתפקיד חדש, ראש תחום צילום מעשי, ממנו פרש לגמלאות בשנת 2011. הכרתי את יורם לראשונה כשהצטרפתי לסגל ההוראה בחוג לצילום בשנת 1987. לא ידעתי עליו הרבה אבל האופן בו התבטא בישיבות המורים היה מרשים. כאשר התמניתי למרכז החוג בשנת 1988 התחלתי להכיר את יורם קצת יותר מקרוב. שמונה שנים לאחר מכן, בשנת 1996 מצאנו את עצמנו בשידוך שאף אחד מאיתנו לא צפה אותו: יורם מונה לראש החוג ואני נשארתי בתפקידי כמרכז החוג. לסגל ההוראה בחוג היו הרבה ציפיות מיורם ובעיקר שירסן את מאמצי בנושא הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב. להפתעת כולם, יורם השכיל להבין מהר מאד לאן נושבת הרוח בתחום הצילום והתפתחה ביננו חברות ועבודת צוות שנמשכה שנים רבות. הקמנו צוות שבנה לחוג תכנית לימודים מעודכנת והביא לשילוב של מרצים חדשים רבים בתחומים בהם לא עסקנו עד אז. יורם לא למד צילום במוסד אקדמי אלא התחנך על ברכי אסכולת השוליה והסטאג׳, בין היתר אצל אלפרד ברנהיים בירושלים וריצ׳רד אוודון בניו יורק. הבדלי הגישה ביננו ביחס להוראת הצילום היו ניכרים אולם הצלחנו לגשר עליהם ופעלנו בסינרגיה שלא תמיד היה ברור כיצד היא אפשרית בכלל. הערכתי מאד את גישתו לסטודנטים, למרות שלא פעם חשבתי שהוא עושה להם חיים קלים מדי… בסופו של דבר הבאנו יחד את החוג להישגים מרשימים. כאשר התחלנו לעבוד על הכנת תכנית הלימודים האקדמית לתואר ראשון התברר כי יורם אינו נלהב, בלשון המעטה, מן המהלך הזה. הוא חש כי העמדת איש אקדמיה, בכיר ככל שיהיה, בראש החוג החדש במקום צלם מנוסה כפי שהיה בעבר היא שגיאה. לעומת זאת, אני טענתי במשך שנים רבות שאין לחוג קיום בעתיד אלא אם יהפוך לאקדמי ולכן נרתמתי למהלך האקדמיזציה בכל כוחי. יחד עם פרופ׳ ניר שמונה ע״י הנהלת המכללה לעמוד בראש צוות האקדמיזציה הצלחנו בסופו של מאמץ רב שנים לקבל את הסמכת המועצה להשכלה גבוהה להענקת התואר בוגר בתקשורת צילומית לבוגרי תכנית הלימודים הארבע שנתית החדשה. לצערי הרב במהלך תקופת העבודה על התכנית האקדמית שינה יורם את יחסו אלי: היחס החם, החברי והמפרגן הפך לקר ומנוכר. חבל שלא הזדמן לי לברר איתו את הסיבות לכך. כמו רבים שהכירו אותו לאורך השנים הצטערתי מאד כששמעתי שנפטר באופן פתאומי בשנת 2018. זכרן של השנים הטובות בהן עבדתי יחד עם האיש המיוחד הזה שמור עימי לעד.
יורם להמן נושא דברים בפתיחת תערוכת צילום במכללת הדסה, נובמבר 2005. צילום: יגיל צבעוני
יורם להמן. עם הסטודנט ליאון קגן ואיתי, מכללת הדסה, מאי 2004 צילום: יגיל צבעוני
ג׳ון ווקר ז״ל, (1934-2008) , June Walker, RIP
את גב׳ ג׳ון ווקר הכרתי כשכיהנה בתפקיד יו״ר המכללה מטעם ארגון הדסה בארה״ב בשנים 1994-1998. בתקופת כהונתה בתפקיד גדל מספר הסטודנטים במכללה מכ-600 ל-2000 ונוספו חוגים אקדמיים אחדים. מאוחר יותר נבחרה לנשיאת הדסה העולמית וכיהנה בתפקיד בשנים 2003-2007. היא שימשה בעוד מגוון תפקידים בכירים בארגונים יהודיים בארה״ב ובמקצועה היתה מומחית לטיפול נשימתי. לג׳ון היתה פינה חמה בלב לחוג לצילום. היא הקפידה לבוא לבקר אותנו בחוג בכל פעם שהגיעה לירושלים. היא לא קבעה פגישות, פשוט הופיעה לבדה, ללא ליווי של מי מהנהלת המכללה וישבה לשוחח איתי ועם אבי קליאן ומאוחר יותר גם עם יורם להמן. היא התענינה מאד בנעשה בחוג ואין לי ספק שחלק ניכר מתקציבי ההצטיידות שלנו באותן השנים הגיעו בעקבות טיפולה האישי בבקשותינו. ג׳ון גם הגיעה לא פעם להשתתף בטקס פתיחת תערוכת הבוגרים בחוג. בטקס ביולי 1998 שאלה אותי איזה תואר אקדמי יש לי. כששמעה שיש לי רק תואר ראשון אמרה לי: "לך תלמד לתואר שני, אתה תזדקק לכך כאשר תהפכו לחוג אקדמי". שמעתי בקולה, נרשמתי ללימודי תואר שני בתקשורת ניהולית וסיימתי את לימודי בשנת 2001. אמנם רק בשנת 2007 קיבלנו את ההכרה האקדמית אבל הערכתי מאד את עצתה/הנחייתה שהתבררה כבעלת ערך רב בהמשך. כאשר נבחרה לנשיאת הדסה העולמית כבר לא פגשנו בה יותר, היו לה מן הסתם ענינים חשובים יותר לעסוק בהם.
את כורש הכרתי עוד בתקופה שעבד כשכיר אצל האחים יוגנד, וילי ומוני בחנות האגדית במרתף ברחוב בן יהודה 5. באחד מביקורי בחנות לקח אותי כורש לסיור בקודש הקודשים: המחסן העמוס לעייפה בציוד צילום משומש שרכשו האחים יוגנד במשך השנים. נקשרו ביננו קשרים שנמשכו שנים רבות, לאורך כל התקופה בה ניהל כורש את פוטו יוגנד ואני ריכזתי את החוג לצילום במכללת הדסה. לכורש היה ידע עצום בצילום ובהיסטוריה של הצילום ונהננו מאד לחלוק זה עם זה את הידע שרכשנו בהדרגה בתחום הצילום הדיגיטלי. לכורש היתה מחוייבות מרשימה לחינוך לצילום והוא התענין מאד בנעשה בכל בתי הספר לצילום. פרוייקט הדגל המשותף שלנו, יחד עם חברת Leaf וחב׳ שמעוני היה מאמץ משותף שהוביל לרכישת ערכות לצילום דיגיטלי בפורמט בינוני באיכות ובכמות שלא נראתה עד אז באף בית ספר לצילום אחר בארץ. הודות למאמציו הבלתי נלאים של כורש קיבלנו את הציוד בעלות שאפשרה רכישת מספר ניכר של ערכות כך שהתאפשר לקבוצה גדולה של סטודנטים לצלם באולפן יחד בשיעור אחד. לאורך השנים קיימתי עם כורש שיחות רבות וכל שיחה איתו היתה חוויה. המחוייבות שלו לתחום הצילום התבטאה בהרבה יותר מאשר לנהל את חנות הצילום המובילה בארץ: אוסף הצילומים לתולדות ארץ ישראל כמו גם אוסף המצלמות שלו היו מרשימים בכל קנה מידה. תמיכתו בסטודנטים לצילום ובצלמים בתחילת דרכם היתה אופיינית לאיש המיוחד הזה. הבנתו של כורש את השוק, את הלקוחות ואת הטכנולוגיה היו גם הם מן הגורמים שעיצבו את ההבנה של כולנו את המדיום. מאור פניו, הסבלנות, הרגישות וההבנה לצרכי הסביבה המיוחדת בה פועלת מחלקה לצילום במוסד אקדמי יישארו עמי תמיד. כאשר פרשתי מתפקידי במכללה בשנת 2014 ביקש כורש שאגיע לפגוש אותו בחנות החדשה שפתח בתל אביב. כאשר הגעתי, הציע לי לנהל מרכז הדרכה שתכנן להקים בחנות הגדולה. הודיתי לו על האמון אבל סירבתי להצעה מאחר ולא חשבתי שיהיה זה נכון עבורי, לאחר פרישתי, להיכנס לפרוייקט בסדר גודל כזה. לצערי הרב, הקשר ביננו נותק עד שבשנת 2018 קיבלתי מכורש הזמנה לארוע פרידה שערך כאשר ידע כבר שימיו ספורים עקב מחלתו. זה היה ארוע יחודי ומרגש מאד, שרק אדם ככורש היה מסוגל לנהל אותו כפי שבחר לעשות. מסרתי לו מכתב פרידה אישי שכתבתי לו וגם שי סמלי לפרידה, שהפעם היתה סופית.
קוסטיה היה ראש החוג לתקשורת צילומית בשנים 2007-2010 וראש ביה״ס לתקשורת ועיצוב בשנים 2010-2014 במכללה האקדמית הדסה. הכרתי אותו לראשונה בשנת 2004 כאשר התחלנו לעבוד על התכנית האקדמית של החוג לצילום. מאחר והיה ברור שיש צורך באיש אקדמיה מנוסה, בכיר ומוכר גויס פרופ׳ ניר למשימה. לפני שפרש מן האוניברסיטה העברית כיהן קוסטיה כראש החוג לתקשורת שם. מעבר למומחיותו בתקשורת, קוסטיה היה בעל ידע רב בהיסטוריה של הצילום בכלל ובצילום ארץ ישראלי בפרט ואף כתב ספר בנושא. מצאתי איתו שפה משותפת למן היום הראשון ועבדתי לצידו כעשר שנים גם בתפקידו כראש החוג (לאחר קבלת ההכרה האקדמית בשנת 2007) וגם בתפקידו כראש ביה״ס לתקשורת ועיצוב במכללה. ללא כל תאום מראש, שנינו פרשנו מן המכללה בשנת 2014. למרות גילו המתקדם, קוסטיה הוכיח את עצמו כביצועיסט רציני ומסור. עבדנו יחד על כתיבת התכנית האקדמית וביליתי שעות רבות בעבודה איתו גם בביתו. במסגרת ביקורים אלו שמחתי לסייע לו בהכרותו עם טכנולוגית הצילום הדיגיטלית שהיתה חדשה לו. לקוסטיה היה חיבור מיוחד עם יורם להמן ז״ל: היתה לכם הכרות עוד מן התקופה בה היה קוסטיה מדריכו של יורם בשומר הצעיר. בתוך החברות הוותיקה הזאת היה עלי לתמרן בזהירות מאחר ויורם, לצערי הרב, לא תמך בהפיכת החוג לאקדמי ואף ראה בכך איום. עם קבלת ההכרה האקדמית בחוג בוטל תפקידי כמרכז החוג ומוניתי לתפקיד מרכז המחשוב החזותי במכללה. גם בתפקיד זה המשכתי לקיים קשרי עבודה הדוקים עם קוסטיה. לצערי לא שמרתי על קשר איתו מאז פרישתי ועד לפטירתו באוקטובר 2020.
פרופ׳ ישעיהו ניר (במרכז) עם נשיאת המכללה פרופ׳ נאוה בן צבי ואיתי בטקס חנוכת מעבדת מחשבים חדשה בחוג לתקשורת צילומית, פברואר 2010. צילום: יגיל צבעוני
כל אחד ואחת מן הדמויות הנ״ל היה והיתה מבחינתי ענק בתחומו, כל אחד ואחת בהתאם לתפקידו והתמחותו. המשותף לכולם מעבר לענין בצילום ובהוראת הצילום היתה הצניעות, הרצינות והמקצועיות בה פעלו. שמחתי על שזכיתי ללמוד מהם ולעבוד לצידם.
Camera & Photo Technology 